"אני אהיה בסדר"

במלאות 30 שנה למבצע אנטבה, יוצא לאור הספר "מכתבי יוני", אסופת מכתבים של סא"ל יוני נתניהו ז"ל, במהדורה מיוחדת. אנו מפרסמים כאן שמונה מתוכם



הספר "מכתבי יוני", אסופת מכתבים של סא"ל יוני נתניהו ז"ל, שנכתבו לחבריו, בני משפחתו ואהובותיו בין השנים 63' ל-76', ראה אור לראשונה לפני כשלושים שנה. בנימין ועדו נתניהו, אחיו הצעירים של יוני, אספו וערכו את מכתביו ופרסמו אותם זמן קצר לאחר נפילתו במבצע אנטבה. במלאות 30 שנה למבצע, יוצא הספר לאור במהדורה מיוחדת בספריית מעריב. המכתב האחרון, הסוגר את הספר (ומופיע בסוף רשימה זו) נכתב לאהובתו ברוריה, חמישה ימים לפני שנהרג במבצע אנטבה.

ניו המפשיר, קיץ 1963



ביבי היקר,



לאחר הפתיחה הסנסציונית שלך, אני מתבייש לנסות ולפתוח מכתב בכל דרך שהיא. מן הראוי, אפוא, שאוותר על הפתיחה ואתחיל בגוף העניין.



לאור השמש הזורחת מאחורי ענן כהה מאוד נשמע בצריף קריאה מזעזעת – "יוני". לא איחרתי ולא החמצתי את המועד. זינקתי מעל מקום משכבי וחיש קל אצתי לקבל את איגרתך.



מכתבך המאלף גרם לי אושר לא יתואר. אחרי ככלות הכל, לאחר שתיקתך הממושכת, הייתי בטוח שהחלטת להתאבד מבלי לספר לי על כך קודם לכן, או שברחת מן הבית.



אני רוצה שתדע, שבמשך שעות על שעות הייתי יושב על ראשי העצים, קוטף אגוזים, מפהק לאיטי ושוזר לי עניבת תליה, מתוך כוונה מלאה להשתמש בה אם לא אקבל ממך או מעדו מכתב.



המשך המכתב יהיה בכתב מרושל, שכן ברגע זה אני יושב בטנדר, שיסיע אותי ואת דרי הביתן שלי למסעדה, תשובה ל-honor bank (הביתן המצטיין) שזכינו בה. אני לא היחיד שחושב שזהו ה-ביתן. הכל חושבים כך.



לומר לך שאני נהנה כאן יהיה מיותר. שכן קראת על כך בכל מכתב שכתבתי עד כה. האמת היא שאני מתגעגע לראות את כולכם.



מה הגובה שלך? איך אתה נראה? שלח לי תצלום בצבעים. ד"א, מדוע לא סיפרתי לי אילו תקליטים אה מתכונן לקנות? היתה כאן ב-Zayre מכירה כללית וקניתי את side story. נסה לקנות את פורגי ובס.



אל תבזבז את החופש, ביבי. נסה לנצל אותו קצת. קרא משהו או עבוד על משהו. אל תתן לימים לחלוף סתם. אני מרבה לקרוא.



סיום –

עם דמדומי ערב התחילו השמים מתכסים בעננות קלילות. צפרירים שיחקו על הפנים הלוהטות והמזיעות מיגע היום, החזה התרחב בנושמו את האויר הלח והמחיה. היקום התעורר. רננת הצפרים נשמעה. גברים, נשים, וטף בזרועותיהם, מתהלכים ברחובות, חוגגים את ניצחונם על עבודת הפרך של היום, לבושים בבגדיהם הטובים. העולם כולו צוהל ומלא רינה. כל זה, כמובן, אינו שייך למכתב. אבל מה יש? אסור לכתוב סתם?



כעת יושבים סביבי כמה חברים ושואלים למי אני כותב, ואינם מאמינים שהמכתב הזה הוא לאחי היקר. הם בטוחים שאני כותב מכתב אפלטוני לאהובה בארץ רחוקה.