הישרדות כלכלית
התוכנית הכלכלית שהציג שר האוצר קשה מאוד לעיכול ולביצוע. אבל, האלטרנטיבה עלולה להיות הרת אסון יורם גבאי 18/03/03 14:28 תחזית כלכלית נגזרת בדרך כלל מניתוח מגמות קיימות, הערכה ביחס לגורמים הסביבתיים המשפיעים על המערכת הכלכלית, והערכת השפעת המדיניות הכלכלית על ההתפתחות במשק. מגמות המשק הישראלי ברורות למדי: בכל אחת מהשנים 2003-2001 מתכווץ הסקטור העסקי בכ-5%-4% לנפש, כאשר הסקטור הציבורי גדל בתחום הביטחון ומתייצב (לנפש) בשאר מרכיבי ההוצאה הממשלתית. הסקטור הבטחוני-ציבורי מלאים בהדרגה את הסקטור העסקי באמצעות מיסוי כבד, אשר הופעל ביולי 2002, ודרך הריבית הגבוהה, הנגזרת מהגרעונות התקציביים המוצאים מימון בשוק אגרות החוב הממשלתיות. השפעת האינתיפאדה ידועה גם היא: הפסד תוצר שנתי של כ-4 מיליארד דולר. המשבר הכלכלי, רובו ככולו, נובע היום מהסכסוך עם הפלשתינים, כאשר השפעת נפילות ענף ההיי-טק וההאטה הבינלאומית הורגשה בשנת 2001, אך הן התייצבו בהשפעתן לאחר מכן. לכן, תחזית כלכלית מחייבת ניתוח של מצב האינתיפאדה בתקופה הקרובה, וניתוח המדיניות הכלכלית החדשה של הממשלה, מתוך הנחה שהיציבות בכלכלה הבינלאומית תימשך. הצד הבטחוני: להתכונן להפסדי תוצר ניתוח העימות הפלשתיני-ישראלי מראה, שגם אחרי נאומו של הנשיא האמריקני, ג'ורג' בוש, בסוף השבוע שעבר, אין כל מכניזם פוליטי, בטחוני או צבאי אשר יוכל להביא לשינוי במגמות הבטחוניות, לפחות עד לאחר הבחירות בארה"ב. הערכה זו מבוססת על הנתונים הבאים: * חיסול אפקטיבי של המנגנונים המסכלים ברשות, ופיזור חלק גדול מהמשטרה הפלשתינית, מביאים לכך שאין בשטחי הגדה כל גורם אשר יוכל להביא לרגיעה ממשית. מכאן, שלפני שארה"ב תסכים להכניס לאזורנו כוחות זרים אשר יחצצו ויגבו הקמת מנגנונים מסכלים פלשתיניים, אין דרך אפקטיבית לממש את מפת הדרכים. * ישראל נכשלה בנסיון להגיע להכרעה צבאית. רמת האלימות בשטחים יציבה למדי בשנה האחרונה, ואין כל סימנים לשינוי גם כאשר אנו מחזיקים בכל השטחים. * הכלכלה הפלשתינית התייצבה, למרות ירידה של כ-50% בתוצר, והיא יכולה להחזיק מעמד עוד שנים ארוכות של מאבק ועד נסיגה ישראלית. החזרי המסים של ישראל (כ-150 מיליון שקל בחודש), סיוע אירופי וערבי ופעילות אונר"א מאפשרים תפקוד סביר של מערכות החינוך, הבריאות והסעד בצד השני. * המתיחות הגוברת בין אירופה לארה"ב מקטינה את האפשרות להציג מפת דרכים אפקטיבית. נאום בוש דוחה למעשה את דרישת האירופאים והאו"ם לקביעת לוח זמנים קשוח, שאינו מותנה בהפסקת האלימות. הוא גם אינו מחייב את ישראל להקפיא בשלב זה את ההתנחלויות, כך שהנתק האירופיאמריקני צפוי להתרחב ולא להצטמצם, גם בנושאים הקשורים אלינו. * ההנהגה המשולבת ערפאת-אבו מאזן לא תוכל, גם אם תרצה, לקדם את תהליך השלום, כאשר חיסולים ממוקדים נמשכים ומביאים לפעולות נקם. נאום בוש והמציאות האובייקטיבית בשטח לא ישנו כנראה את הצפוי: הסטטוס-קוו האלים יימשך, וגישושי השלום הווירטואליים לא ישאו פרי, לפחות עד שנת 2005. מכאן, שכל תחזית כלכלית צריכה לגלם בתוכה הפסדי תוצר הנובעים מן האינתיפאדה. הצד הכלכלי: שלוש תחזיות התחזית האופטימית. התוכנית הכלכלית החדשה של האוצר רואה לראשונה את המציאות הריאלית: כל נטל הקיצוץ העתידי צריך ליפול רק על הסקטור הציבורי. הטלת עומס נוסף על הסקטור העסקי תביא לדעיכתו המוחלטת, ולהאצת השקיעה של התוצר העסקי. האוצר פועל נכון, כשהוא מקצץ בתחומי הקצבאות, השכר, החינוך, השירותים הציבוריים וביטול ההעדפות האזוריות; ומקטין את הגרעון התקציבי לרמות נסבלות מבחינת שוק ההון ודרישות היציבות. מדיניות זו, יחד עם הורדה הדרגתית של מס ההכנסה, חזרה לתקרות הקודמות של הביטוח הלאומי ורפורמות מבניות, תוכל לייצב את הסקטור העסקי ברמתו הנוכחית. זאת ועוד, מענק אמריקני מיידי של כמיליארד דולר והסכמה על מענקים וערבויות יאפשרו הורדת ריבית, והקטנת מחנק האשראי במשק. בהנחה שכל הנאמר לעיל יתממש, נוכל לקוות לצמיחה חיובית של כ-2% בסקטור העסקי כבר ב-2004, ולהתייצבות של ההכנסות ממסים ומתעסוקה. צעדים משלימים בתחומי שוק ההון, ההפרטה והפנסיות יאפשרו תחילת צמיחה חיובית לנפש בשנת 2005. בכל מקרה, נצטרך לעבור שחיקה ממשית של החינוך, התרבות והספורט, וכך גם הבריאות והרווחה. העוני והדלות יהיו לחם חוקם של רבים מאוד. התחזית הריאלית. הממשלה תצליח להשיג רק חלק משאיפותיה. היא תאשר בוודאי את התוכנית הכלכלית, אולם לחצים כבדים מצד לובי של אזורי פיתוח, מאבקי שכר של האיגודים המקצועיים וכדומה, יביאו לפשרה מסויימת - אם אצל ראש הממשלה ושר התמ"ס, ואם על ידי הכנסת. בתנאים אלה, הממשלה תצליח רק בחלק מיעדיה לקיצוץ תקציבי, ותצטרך להשלים את המהלכים על ידי מיסוי עקיף וקיצוץ מבוקר בהשקעות בתשתיות. הצמיחה העסקית תהיה שלילית לנפש גם ב-2003 וגם ב-2004. ההתייצבות הכלכלית תידחה לעתיד, אך לא ייווצרו תנאים למשבר כלכלי. כל זאת, מתוך הנחה שיתקבל מענק של מיליארד דולר מארה"ב. התחזית הפסימית. כשלון התוכנית הכלכלית יתבטא בכך שרוב תוכנית הקיצוצים והורדת השכר תיכשל. הגרעון יגדל, וישראל תצטרך להקפיא השקעות בתשתית, ולהפעיל תוכנית חירום. תחזית זו תביא לשקיעה מהירה של הסקטור העסקי, ירידה מהירה בתוצר לנפש, והתקרבות לרמות הכלכליות של דרום ומזרח אירופה. יחד עם זאת, קשה לצפות את אופיו המדוייק של המשבר (מט"ח, קריסת חברות גדולות וכדומה). מדינת ישראל, כמו הרשות הפלשתינית, אינן ממהרות להתקדם בתהליך השלום - כל אחת מסיבותיה היא. מציאות זו מחייבת אותנו למדיניות של הישרדות כלכלית, באמצעות קיצוץ תקציבי גדול ונסיון לייצב את הסקטור העסקי על ידי רפורמות במס, בהפרטה ובשוקי ההון. ההכרעה בנושא זה קשה. נקווה שישראל תיתן סיכוי להתייצבות הסקטור העסקי. החלופה למדיניות האוצר היא הרת האסון. |
|