הרוח החדשה בנימין נתניהו תאריך: 21/1/2007 לתגובות ולבלוג של נתניהו אנו עוברים ימים לא קלים. אין צורך להכביר מילים. אבל אף על פי שמערכות רבות במדינה נמצאות היום במשבר, אני אומר לכם: אני אופטימי. יש לי יסוד לאופטימיות הזאת. כי אני יודע מה הן היכולות העצומות שיש בעם שלנו, ואני יודע שבמדיניות נכונה ובהנהגה ראויה אנו יכולים לרתום כוחות אלה, ולצאת מכל המשברים אל ימים טובים יותר. כדי להמחיש שאלה אינן מילים בעלמא, בואו נחזור כמה שנים אחורה. בשנים 2002-2003 הייתה שרויה ישראל באחד המשברים העמוקים בתולדותיה. נדרשה אז מדיניות חדשה ורוח חדשה שתשחרר את הפוטנציאל הכלכלי העצום של אזרחי ישראל ושל המשק הישראלי. מדיניות זאת הוכיחה את עצמה. היום, כשנדמה שכל שאר המערכות קורסות, בולטת לעין איתנותה ועוצמתה של כלכלת ישראל. אותה כלכלה שעמדה אך לפני שנים אחדות על פני תהום נוסח ארגנטינה צלחה בקלות את מלחמת לבנון השנייה, והיא מעוררת השתאות בעולם כולו. היציאה מן המשבר הכלכלי הייתה כרוכה בשלוש פעולות יסוד: ראית התמונה הכוללת, התווית מדיניות וכושר ביצוע. כלומר כושר קבלת החלטות קשות ויישומן בפועל. היום דרושים אותם דברים כדי לחלץ את המדינה מן המשברים שפוקדים אותה: ראיית התמונה הגדולה, התוויית תכנית ברורה וכושר ביצוע. אז בואו נסתכל קודם על התמונה הגדולה. ברור שאנו עומדים בפני אתגר גדול: האיום של האיסלאם הקיצוני, על פלגיו ומשטריו השונים. ברור גם שזהו איננו איום רק עלינו, אלא על העולם כולו. אבל גם ברור שאנו בישראל נמצאים בקו החזית הקדמי מולו. האיסלאם הרדיקאלי כבר תפס את השלטון הפלשתיני, הוא מנסה עתה להשתלט על לבנון, הוא מאיים להפיל משטרים נוספים באזורנו, הוא פועל בעיראק נגד בעלת בריתנו הגדולה ארה"ב, ומעל הכל-- הוא מתחמש בנשק להשמדה המונית באיראן.זהו איננו רק איום צבאי. זהו איום מדיני, תרבותי וערכי-- לא רק על היהדות, הנצרות והחילוניות בעולם, אלא גם על זרמים שלמים באיסלאם, על כל אלה שאינם נמנים עם התורה הקיצונית והפתולוגית הזו. אין תרופה אחת למחלה הזאת. צריך כאן ראייה רחבה ביותר, והיכולת לרתום הרבה גורמים למאבק בסכנה המשותפת—וקודם כל נגד מאמציה הגרעיניים של איראן. אינני רוצה לעסוק כאן בדברים שאנחנו צריכים לעשות במישור הלאומי הפנימי כדי להבטיח את יכולות ההגנה העצמית שלנו. בכלל, עדיף להמעיט לדבר על זה. אני רוצה להתייחס דווקא למישור הבינלאומי שם יש לנו הרבה מאוד מה לעשות, וחלק גדול מזה בגלוי ובפומבי. ובכן, מה עלינו לעשות במישור הבינלאומי? המשימה העיקרית שלנו היא לרתום את כל הגורמים האפשריים לדה-לגיטימציה ובידוד של איראן. לדעתי זה לא נעשה עד כה ברמה הנדרשת. אומרים שהמערב אדיש. אולי הוא אדיש כי לא נעשו המאמצים הדרושים כדי לרתום אותו. אבל אם נעשה שימוש נכון בכלים העומדים לרשותנו- נכפיל את כוחנו במישור הבין-לאומי ונגיע לתוצאות מפתיעות. כל מדינה זקוקה לבריתות. גם מעצמה כמו ארה"ב זקוקה להן, על אחת כמה וכמה מדינה קטנה כמו ישראל שעומדת בקו החזית מול נחשול עולמי. אנחנו חייבים לרתום כוחות נוספים רבי עוצמה כדי לבלום את הנחשול. לזה קוראים הכפלת הכח. וזהו היסוד הראשון של המדינאות. איך נעשה זאת במקרה של איראן? קודם כל, צריך להבין שהמשטר הקיצוני בטהרן נושא בחובו את זרעי הכישלון שלו עצמו. משטר זה פגיע מבחינה כלכלית, כי שלטון העריצות האיראני אינו מפנה מספיק משאבים כלכליים לרווחת עמו ואינו מאפשר את דרגות החופש בכלכלה שיביאו שגשוג וצמיחה. אפילו במשטר כזה לציבור יש מה להגיד, כפי שראינו לאחרונה בבחירות האזוריות באיראן. אבל בהחלט ניתן להעצים את הלחץ הכלכלי על איראן. אפשר להשתמש בתנופת השנאה היוקדת שאחמדיניג´אד מייצר ומפיץ בעולם נגד המשטר עצמו. הכורה בור פול ייפול בו . אחמדינג´אד מטיף לרצח עם, לג´נוסייד. בעבודה נכונה שלנו ניתן להפוך משטר זה למנודה ובלתי קביל בקהילה הבין-לאומית ועל ידי כך להחלישו פוליטית, מוסרית וכלכלית, עד כדי ערעור קיומו. במדיניות נכונה אפשר לסגור את כל הדלתות, או רובן, בפני פרצופו של אחמדיניג´אד. את זה נוכל לעשות רק אם נתווה תוכנית ברורה, נשתמש בקשרים המיוחדים שלנו בעולם ונפעיל אותם בנמרצות ובשיטתיות. המפתח הוא יצירת נחשול של דה לגיטימיזציה למשטר הנוכחי תוך הפעלת לחצים כלכליים ופוליטיים עליו. מסע גובר של דה לגיטימציה יביא לאחת משתי תוצאות: או שיביא לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית, ללא צורך בפעולה צבאית. או שיביא להכשרת דעת הקהל הבינ"ל לקראת פעולה כזו. רצוי כמובן שבראש כל הפעולות הללו תעמוד ארה"ב, אך ישראל יכולה וצריכה לקחת על עצמה חלק מכריע בהנעת תהליך הדה-לגיטמציה. אני רוצה להביא רק שתי דוגמאות ממבחר עצום של פעולות אפשריות, ובחרתי בשתיים שחבריי ואני עוסקים בהן בימים אלה. במישור המשפטי הבינ"ל, אנו פועלים להעמיד את אחמדיניג´אד לדין כפושע בינ"ל על קריאתו לרצח עם. האמנה הבינ"ל מ-1948 אוסרת לא רק את מעשה רצח עם אלא גם את ההסתה לרצח עם. על כן ניתן לגייס גורמים בינ"ל כדי להעמיד את נשיא איראן לדין. זהו מאמץ אחד קטן אבל משמעותי- משום שהוא חושף את המשטר האיראני במלוא כיעורו, ומכשיר את הלבבות לנידויו. בין יוזמי המהלך נמנים שגריר ישראל לשעבר באו"ם דורי גולד וח"כ דני נווה. היוזמה הזאת תופסת תאוצה. בשבועות האחרונים התקיים בעניין זה כנס של משפטנים בינלאומיים בניו יורק, חבריי ואני נפגשנו בארץ עם הסגל הדיפלומטי, והשבוע נהיה בלונדון בבית הנבחרים הבריטי למטרה זו. ובמישור הכלכלי אנו פועלים לקדם אמצעי לחץ נוסף שהוא רב-עוצמה: סנקציות וולונטריות על איראן. אין צורך לחכות לאו"ם, עד שיעבירו במועצת הביטחון סנקציות עם שיניים, אם יעבירו כאלה בכלל. אפשר לנעוץ שיניים כלכליות מכאיבות מאוד באיראן בלי שום קשר למועצת הביטחון. אתם זוכרים את ההתגייסות של ארגונים וחברות מסחריות במדינות שונות נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה? במאמץ מתואם ונמרץ אפשר לקדם פעולה דומה נגד משטר הג´נוסייד באיראן. המקום להתחיל בו הוא במוסדות הפיננסיים הגדולים במערב, ובראשן קרנות הפנסיה הגדולות בארה"ב החולשות על סכומי עתק בכלכלה העולמית. לפי מחקר שהתפרסם לאחרונה בוושינגטון, 100 קרנות הפנסיה הגדולות בארה"ב משקיעות בכ-73 חברות הסוחרות עם איראן או מושקעות בה. משיכת האחזקות הללו מחברות הפועלות באיראן הוא מנוף לחץ אדיר על המשטר האיראני. אנו כבר בתחילתה של פעולה זו,אך צריך להעצים אותה וקודם כל בחזית רחבה בתוך ארה"ב. שלילת מכחישי השואה והמטיפים לג´נוסייד הוא בקונצנזוס בארה"ב. הוא משותף לדמוקרטים ולרפובליקנים, לליברלים ולשמרנים. תראו למשל מה קורה בעניין דרפור. הנושא האיראני יכול לקבל תנופה מיוחדת דווקא מתמיכתם של המועמדים המובילים לנשיאות ארה"ב, ששניים מהם ידברו בכנס זה. ברגע שכדור השלג של סנקציות וולונטריות יתחיל להתגלגל, האפקט הכלכלי על איראן יהיה רב-עוצמה. העם האיראני יצטרך לעשות את חשבון הנפש שלו: האם שיגיונותיו של אחמדיניג´אד שווים את הנזק והקורבן שאזרחי איראן נדרשים לשלם בגינם? ניצנים של קולות כאלה כבר נשמעים היום באיראן. נתתי כאן רק שתי דוגמאות לפעולות הדה לגיטימציה שאנו צריכים לנקוט במישור המשפטי, הדיפלומטי, ההסברתי והכלכלי נגד המשטר הנוכחי באיראן. אבל ברור שדרושה כאן לא פעולה חלקית אלא פעולה מתואמת רבת היקף שהממשלה בישראל צריכה להוביל -- ובראש ובראשונה כדי להניע את הגורמים המשפיעים בתוך ארה"ב. אנו צריכים להניע את דעת הקהל היהודית והלא יהודית, התקשורת, הקונגרס, הסנאט, כמובן הבית הלבן, הכוחות הכלכליים העצומים באמריקה והאזרחים הפשוטים- ניתן בהופעות חוזרות ונשנות בתקשורת להסביר להם איפה הצדק ואיפה הרשע, איזו סכנה צריך למנוע בעוד מועד מכולם, וגם מהם. אומרים שאנחנו צריכים להישאר במדרון אחורי בנושא האיראני, לשמור על פרופיל נמוך. בדברים מסויימים זה נכון, בעיקר בכל מה שקשור לאמצעי ההגנה העצמית שלנו, בוודאי ברגע זה. אבל כשמדובר בגיוס החזית הבינ"ל נגד אלה המאיימים בג´נוסייד, בשואה חדשה נגד העם היהודי, מי יוביל את המערכה אם לא אנחנו? אף אחד לא יתייצב לימינם של היהודים אם הם לא יתייצבו בעצמם! אמרתי לפני חודשים אחדים שהשנה היא 1938, שאיראן היא גרמניה ושהיא מתחמשת בנשק גרעיני. אבל יש הבדל אחד עצום. ב-1938 ליהודים לא הייתה מדינה, ואילו היום יש לנו מדינה! היום אנו יכולים להגן על עצמנו, לא רק במובן של אמצעי הגנה עצמית אלא גם בגיוס של המערכת הבינ"ל. בעוד שמול האנטישמיות של גרמניה הנאצית היהודים היו חסרי אונים ,לא תבעו תביעות, לא גייסו דעת קהל, לא הפעילו לחצים בינלאומיים, לא גייסו גורמים כלכליים וממשלות הרי שהיום מול האנטישמיות של איראן יש לנו יכולת גדולה לעשות כל זאת. ניתן לבלום את איראן. זוהי המשימה הראשונה שלנו. אם נצליח בה הרי שאיומים אחרים, קרובים יותר, יצטמצמו מאליהם. החיזבאללה וחמאס, גרורותיה של איראן, ימצאו עצמם מנותקים, נדחקים לפינה ומבודדים. כשמייבשים את השורשים, הענפים קמלים. עלייתם האפשרית של כוחות שפויים באיראן בעקבות מסע הלחצים העולמי עשויה להחזיר את איראן למשפחת העמים, כפי שקרה לדוגמא לדרום אפריקה ולסרביה. נסראללה לא יחזיק מעמד ללא התמיכה האיראנית, הכסף האיראני והנשק האיראני. ממשלת החמאס תתערער ללא פנקס הצ´קים האיראני, ויהיה קל יותר להפילה. בכל מקרה הפלת שלטון החמאס צריך להיות היעד שלנו ביחסים שלנו עם הפלשתינים, ולא ניהול משא ומתן עמו או עשיית ויתורים חדשים לטובתו תחת הכסות של תוכניות מדיניות מבולבלות שנוחתות עלינו חדשות לבקרים מכל שר וסגן שר בממשלה הזאת. קשה להאמין, אבל אנחנו שומעים אפילו על המשך הכנות לתכנית ההתכנסות, שרק תקרב את אתרי שיגור הטילים לגוש דן. הייתכן שאחרי כשלון הנסיגות החד-צדדיות שהביאו לחיזוקם ועלייתם של כוחות האיסלאם הרדיקלי ולקירוב ירי הטילים על ערי ישראל, יש עדיין מי שלא למד דבר? רק על ידי הפלת החמאס תתאפשר עלייתם של כוחות מתונים יותר בקרב הפלשתינים. לכשיעלו לשלטון גורמים מתונים אלה, ניתן יהיה לפתח יחסי שלום ושכנות טובה על בסיס בטחון, הדדיות והסתלקות מיעד החיסול של הציונות. בה בשעה, נחזק את מערכת הבטחון ואת צה"ל. הרבה דברים נאמרו על המלחמה האחרונה. היום אגיד רק דבר אחד: הלוחמים היו נפלאים. נקודה. אני משוכנע שהצבא יידע לתקן את עצמו. זוהי בסה"כ מערכת בריאה. התחקירים הנוקבים אינם סימן של חולשה אלא עדות לחוזק. מפקדי ולוחמי צה"ל: העם איתכם. נכון, יש לקחים שצריך ליישם ויש מערכות שצריך לתקן. צריך לקבל החלטות קשות ונכונות וצריך להוציאן לפועל. בכל מקרה,שיקום כח והרתעה של ישראל ובניית כח מחץ מול איומי המאה ה-21 ידרשו כסף. הרבה כסף. מאין יבוא כסף זה? הוא לא יבוא מהכבדה נוספת של נטל המיסים, שאזרחי ישראל נאנקו תחתיו במשך שנים. הוא יבוא מצמיחה כלכלית מואצת, וזו תושג דווקא מהקלות בנטל המס. ראו את ההבדל במדיניות: מלחמת לבנון הראשונה הייתה כרוכה בהיטל מלחמה מכביד. ואילו מלחמת לבנון השנייה מומנה כליל מן ההצלחה הגדולה של התכנית הכלכלית, ללא שום צורך בהיטלים ומיסים חדשים. עוצמה ביטחונית תלויה בעוצמה כלכלית. אלו כלים שלובים. כבר ראינו כיצד מעצמה צבאית עולמית כמו ברה"מ הגיעה לקצה דרכה כשכלכלתה חרבה. צבאה העצום עמד על סף קריסה. עוצמתה של מדינה נמדדת בראש ובראשונה לא בגודל צבאה אלא בעוצמת כלכלתה. ועל כן המשך הזנקת הכלכלה הישראלית הוא תנאי לביטחון ולחוסן הלאומי שלנו. אני מאמין שבמדיניות נכונה ניתן להצמיח את המשק בהיקפים של כ-6%-8% לשנה במשך עשור, כלומר להכפיל פי שניים את גודל כלכלת ישראל וההכנסה לנפש תוך עשר שנים. פירוש הדבר תוצר לאומי של רבע טרליון דולר, והכנסה לנפש בקרבת או בתוך העשרייה הפותחת של מדינות העולם. כשאמרתי זאת לפני כמה שנים, בשיא המשבר הכלכלי, זה נראה היה כמו חלום באספמיה. היום לאור ניסיון השנים האחרונות, רבים כבר מבינים שזהו דבר בהישג יד, אבל בתנאי שנמשיך בעיקרי המדיניות הכלכלית: הפחתת מיסים מואצת, המשך ייעול המנגנון הממשלתי והמשך הנהגת רפורמות ליצירת תחרות במשק. בשלב זה שלושת המרכיבים הללו נעצרו. ממשלה בהנהגתנו תחדש את כל אלה במלוא העוצמה ותמשיך בתנופת הרפורמות. הנהגנו עד כה כ-40 רפורמות במשק, חלקן רפורמות הסטוריות בשוק ההון, בנמלי הים, ובקרנות פנסיה. נשארו לביצוע עוד כ-40 רפורמות נוספות, בראש ובראשונה במנהל מקרקעי ישראל ובוועדות התכנון והבנייה ששולטים על 93% מאדמות המדינה, חונקים כשליש מן הכלכלה, וגורמים לכך שמחירי הדירות בארץ מרקיעים שחקים ומזכירים את מחירי הדירות בהונג-קונג. יש לזה השפעה חברתית הרסנית, תשאלו את הזוגות הצעירים. המפתח במדיניות הכלכלית שלנו הוא לקצץ בבירוקרטיה הנוראה ולהסיר את הכבלים מן העם המוכשר הזה: לתת לגאוניות ולכוחות היצירה העצומים של עמנו לפרוץ קדימה. לאפשר לאנשים לחיות, ליזום, ליצור, להתפרנס, להרוויח, לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם. זהו גם המפתח לחברה חזקה ובריאה. כי רק כלכלה צומחת יכולה לממן את צרכי החינוך,הבריאות,העלייה-ואת סגירת הפערים בחברה שלנו. סגירת הפערים לחברה תתאפשר ע"י תוכנית רבת היקף שננהיג עם שובינו להנהגת המדינה. עיקרה של התוכנית לעודד את מי שיכול לעבוד לצאת לעבודה לצד דאגה ותמיכה נוספת למי שאינו יכול לעשות זאת. פירוש הדבר מימון מלא של מעונות יום וצהרונים, תחבורה ציבורית מוזלת כדי לאפשר הגעה נוחה למקום העבודה , מענקי לימוד מוגדלים לחיילים משוחררים, הגדלה משמעותית בקצבאות הזקנה ,יישום תוכנית מס הכנסה שלילי, עידוד נכים שרוצים לעבוד לצאת לשוק העבודה ועוד.... שוב אלה אינם מילים בעלמא. על כל הצעה כזו יש לנו תוכנית וכיסוי תקציבי מלא. כבר הוכחנו שאנו יודעים לבצע תוכניות מהפכניות שנראות קשות לביצוע במבט ראשון. אבל אנחנו יודעים להוציאן לפועל. מכל הצעדים לסגירת הפערים בחברה שלנו ברור ששיפור החינוך, ובייחוד לאוכלוסיות החלשות, הוא מנוע חברתי בעל חשיבות עליונה. נצטרך להדיין עם ארגוני המורים במטרה לשפר את רמת החינוך בישראל: במתמטיקה,במדעים,בלימודי האנגלית ובמקצועות האחרים הדרושים לכל ילד וילדה, ולכל מבוגר כדי לעשות את דרכו בעולם המודרני. אבל מעל לכל עלינו לחזק את החינוך לערכים שמחברים אותנו אחד אל השני, ואת כולנו אל הארץ הזאת. בימים הקשים שעוברים עלינו, התעמעמו ערכי- היסוד שלנו. אנחנו צריכים לשוב אליהם. בבתינו, במשפחותינו, בגני הילדים ,בבתי הספר היסודיים, בתיכונים ובאוניברסיטאות. יש לעמנו רוח בת אלפי שנים- הבה נעורר אותה. יש לנו דגל- הבה נניף אותו. יש לנו הרבה מאוד זיכרונות וחוויות המאחדים אותנו- הבה נתאחד סביבם. יש לנו מערכת חינוך- הבה נחנך. לאהבת הזולת, לאהבת המולדת, לאמונה בדרכנו. למצויינות. ולפטריוטיות. כן פטריוטיות. משמעות הביטוי: אדם גאה במולדתו. יש לנו סיבות רבות להיות גאים במולדתנו, ואם נפעל נכון- תהיינה לנו סיבות רבות עוד יותר. רוח חדשה. זה מה שישראל צריכה היום. זה בהישג ידינו ממש. זה תלוי רק בנו. אם רק נרצה- נוכל.צריך להבין אחת ולתמיד: ישראל היא מדינה צודקת. הצדק נמצא עימנו. הצדק ההיסטורי. הצדק האנושי. הצדק המשפטי. אנחנו צודקים. בכך שחזרנו למולדתנו אחרי אלפיים שנה. בכך שאנו רוצים לחיות בה. בכך שאנו רוצים שלום, ואף מוכנים לפשרות כדי להשיגו. אנחנו צודקים. תחושת הצדק הזו היא שהניעה את האבות המייסדים, שכוננו את מדינת ישראל מתוך האפר של השואה, והפכו אותה למקום המקלט הטבעי, היחידי עלי אדמות של העם היהודי. לעיתים בזמני מצוקה, יש אנשים שנוטים לשכוח מי אנחנו ומנין באנו, ולשם מה אנחנו כאן. יש אנשים שנוטים לפקפק, להטיל ספקות. זה הזמן להזכיר להם ולכולנו: אנחנו צודקים, ולכן ננצח. איננו עומדים כאן, בנקודת זמן זו בידיים ריקות. כעם, יש לנו נכסים רבים. אלפי שנות היסטוריה. אלפיים שנות גלות. ספר התנ"ך, הגדול והחשוב ביצירותיה של האנושות. הציונות, הניסיון הנורא של השואה, הלידה מחדש והתקומה. כל אלה מלווים כל אחד ואחד מאיתנו. כל אלה הם שעיצבו במשך הדורות את רוח העם. "עם רוח העם, הכל אפשרי. בלי רוח העם, שום דבר אינו אפשרי". ואני אומר: זה הזמן לרוח חדשה, ואז הכל אפשרי. הכל. כשהיא נישאת ברוח חדשה, כשהיא זוקפת את קומתה ולוקחת את גורלה במו ידיה, כשהיא בטוחה בעצמה ובצדקת דרכה- עוד נכונו ימים גדולים למדינת ישראל. |
|