תקשורת ואתיקה הקרבה על מזבח הרייטינג? OMEDIA 25,05,06 בנובמבר 2004 שודר ב"עובדה" של אילנה דיין תחקיר על פרשת "וידוא ההריגה". רס"ן ר' שזוכה לחלוטין שנה אחר כך טוען לסילופים וזיופים, ותובע את דיין ואת "טלעד" בגין לשון הרע. מספר נקודות למחשבה על כתב התביעה המלא המובא מטה. כתב ההגנה יובא אף הוא במלואו לכשיתפרסם מי שהיה מפקד פלוגה בגדוד שקד של גבעתי וכיום משמש קצין המבצעים החטיבתי בדרגת רס"ן, הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נזיקית בסך 3 מיליון שקל, נגד העיתונאית ד"ר אילנה דיין וחברת טלעד, בגין התחקיר שפרסמו בעניינו, בפרשת "וידוא ההריגה". התחקיר עסק באירוע מאוקטובר 2004, בו נהרגה נערה פלשתינית בת 13, ליד מוצב "גירית" של צה"ל, החולש על ציר פילדלפי ברפיח. הנערה נורתה על ידי החיילים, לאחר שזוהתה כמחבלת ונעה באזור האסור לתנועת פלשתינאים. כמה מחיילי הפלוגה פנו לעיתונאי של "ידיעות אחרונות", וסיפרו לו שר' ירה צרור מטווח אפס בגופתה של הנערה, כדי לוודא את הריגתה. הכתבה הוצגה ככתבת תחקיר על אירוע צבאי – אשר כונה על-ידי דיין כ"פרשת וידוא ההריגה במוצב גירית" – והיא שודרה מספר שעות לאחר שהוגש כתב אישום נגד רס"ן ר' בבית הדין הצבאי בדרום. סילופים וזיופים? הפרשה עוררה סערה בציבור, ולאחר תחקירים שקיים הצבא התברר, שרס"ן ר' לא ירה את הצרור בגופת הנערה וכי לא דבק רבב ערכי במעשיו. עדויות שונות מצד חיילים, שחלקן התפרסמו בתוכנית "עובדה", הביאו לפתיחת חקירת מצ"ח על נסיבות התקרית ולהשעייתו של ר'. לבסוף, הוא הועמד לדין בגין שימוש בלתי חוקי בנשק, שיבוש הליכי משפט וחריגה מסמכות. לאחר שאחד העדים המרכזיים במשפט הודה ששיקר בתחקיר וגם במצ"ח, זיכה אותו בית הדין הצבאי באופן מלא. ר' טוען כעת, כי התחקיר של דיין, ששודר כמה שעות לאחר שהוגש נגדו כתב האישום, הציג אותו באמצעות "סילופים וזיופים כרוצח צמא-דם של ילדות פלשתיניות תמימות". לטענתו, הדבר נעשה על מנת להעלות את הרייטינג של התוכנית, שזינק ל-22%. "לחם ושעשועים – זה שם המשחק, גם אם בזירה מוטל לבדו קצין אמיץ ומסור שסיכן את חייו בהגנה על חייליו. כמחפשים דם – במיוחד כשלרשותך מכונת תקשורת כה מיומנת שנהנית מקרדיט כה רב בקרב הציבור – מוצאים דם, גם אם צריך 'לעקם' (וזאת בלשון המעטה) כמה כללים וחוקים בדרך". לדברי רס"ן ר', מטרת אילנה דיין בפרסום הכתבה, באופן שפורסמה, היתה ליצור סנסציה כדי להשיג אחוזי צפייה גבוהים לאורך זמן. "סערה ציבורית סנסציה, דם וקרביים – אלה החומרים שמהם עשוי נתח רייטינג עסיסי", אומר רס"ן ר'. עקב חשיבות הנושא, ומבלי לתפוס צד במחלוקת, אתר "אומדיה" מגיש לקוראים את כתב התביעה המלא (ראה מטה). (כתב ההגנה יפורסם ב"אומדיה" אף הוא במלואו, עם הגשתו לבית המשפט). מספר נקודות למחשבה עולות עם קריאת כתב התביעה: היחשפות לטענות שמעלה רס"ן ר' נגד ההתנהלות של אילנה דיין, מאושיות התקשורת המרכזיות והמשפיעות בישראל, עשויה ללמד אותנו כיצד "תופרים תחקיר", שהוא לטענת התובע: עמוס ב"סילופים וזיופים", "יצירת מופת של לוחמה פסיכולוגית ושטיפת מוח", "יצירה מתוחכמת ויצירתית שבה אמירות שקריות הפכו את רס"ן ר' למעין מפלצת – באמצעות דברים שלא היו ולא נבראו אלא רק במוחה הקודח של דיין". זהו שיעור טוב לכולנו ללמוד מטעויות, במידה והן נכונות כמתואר בפרוטרוט בכתב התביעה, ולהשתפר להבא. במידה והטענות נגד דיין נכונות, הרי שהיא ניצלה את כוחה האדיר והשפעתה העצומה על דעת הקהל וגרמה לרס"ן ר' להתחיל את ניהול התיק שבו הוא הואשם, מתוך מצב שבו הורשע בעיני הציבור. מצב בעייתי מאוד, מבחינת העבירה על חוק הסוביודיצה. לטענת רס"ן ר', בכתבה ב"עובדה" שודרה גם הקלטה של רשת הקשר הצבאית בזמן האירוע, וכן קטעי וידאו, המאששים כביכול את הטענה שבוצע וידוא הריגה. ואולם, לטענתו, מדובר היה ב"בישול": לפחות ב-13 מקרים במהלך הכתבה היא "בושלה" באמצעות עריכה כך שאין התאמה בין מה שנשמע ברשת הקשר לבין מה שמופיע על המסך באותו זמן. בחלק מהמקומות, הודבק פס הקול באופן שאינו תואם לתמונות, ומטעה את הצופים. בנוסף, תמונות שצולמו באירועים אחרים, שאינם קשורים אליו כלל, הוצגו כאילו צולמו כביכול באירוע. בתביעה נאמר גם, כי הכתבה הציגה את התחקיר הצבאי אשר זיכה את רס"ן ר' כתחקיר ללא פירור אחד של אמת – אך את החקירה במצ"ח הציגה כחקירה האמיתית. לימים התברר, כי דווקא התחקיר הצבאי היה התחקיר הנכון ולא החקירה במצ"ח. דיין טרם טרחה להתנצל באחת מתוכניות ה"עובדה" שאחרי פסק הדין המזכה את רס"ן ר'. רס"ן ר' טוען גם כי הכתבה באה גם לשרת אג'נדה אישית נסתרת של מי מהעוסקים במלאכה. לטענתו, דיין לא חיכתה לבית הדין הצבאי, אלא היא כבר עשתה "משפט שדה", תוך עריכה סלקטיבית ומגמתית של חומרי החקירה הגולמיים. לטענת רס"ן ר' חיילים אחרים המשרתים בצה"ל עלולים "ליפול קורבן לתאוות הפרסום והסנסציה שאינה יודעת שובע של עיתונות תעמולתית ופורעת עול". לטענתו, במציאות של ימינו, להשתלח בחיילים בטעות כבר לא עולה כלום – הרי אף אחד לא יעז לדרוש מדיין התנצלות וגם היא לא חשבה להתנצל אחרי שבית המשפט זיכה את רס"ן ר'. בנוסף לתשלום הפיצוי שמבקש רס"ן ר', על דיין גם לפרסם התנצלות או כתבה מתקנת, בהיקף דומה לפרסום בתוכנית "עובדה", שבה תאמר דיין כי הכתבה היתה מסולפת ושקרית וכי היא מתנצלת על הפגיעה בו ובשמו הטוב. נורה אדומה נוספת הדליקה דווקא תגובתה של אילנה דיין שכך אמרה בתגובה לתביעה: "אני לא נוהגת להגיב לנושאים שנמצאים בהליך משפטי". האם דיין למדה משהו מהפרשה, שואל הפובליציסט מתי גולן ב"גלובס", כי הרי הכתבה של דיין על רס"ן ר' שודרה בעיצומו של ההליך המשפטי הצבאי נגדו, מיד לאחר הגשת כתב האישום נגדו לביה"ד הצבאי בדרום. אז לשדר תחקיר בעניין "שנמצא בהליך משפטי" כן – ותגובה לא? מריח לא טוב. נקודות סילוף וזיוף חמורות מן הסוג המתואר בכתב התביעה, במידה ותתבררנה בבית משפט כנכונות, מהוות הפרה בוטה של האתיקה העיתונאית של ד"ר אילנה דיין. סילוף עובדות, ראיונות שקריים עם חיילים לא מהימנים וגזר דין תקשורתי – אינם דבר שיש לעבור עליהם לסדר היום ללא נקיטת אמצעים מצד הממונים ברשות השידור. התנהגויות אלה פוגעות באמון הציבור באמצעי התקשורת. תקשורת מניפולטיבית ושקרית פוגעת בצורה אנושה לעבודה העיתונאית המקצועית וההוגנת, ויש להקיא אותה ממחננו. יחד עם זאת, נכון שהתחקיר חשף דברים שהסתברו כשקריים, אבל אין לשכוח שהייתה כאן עלילת דם זדונית של חיילים נגד מפקדם, שעשו שימוש ציני באילנה דיין ובשמה הטוב. יש לשער שגם עיתונאים טובים אחרים היו יכולים ליפול באותה מלכודת. אם אילנה דיין עשתה תחקיר מקיף מספיק ואם היא סייגה מספיק את אמירותיה – הדבר יוברר ויוחלט בבית משפט. דבר אחד ברור: הפרשה הולכת להיות מעניינת, וגם חשובה מאוד – האם בית המשפט יהיה אמיץ דיו לקבוע הלכות וסייגים לתחקירים עיתונאיים? להלן כתב התביעה של רס"ן ר' נגד אילנה דיין וטלעד: |
|