"אל תוותרו"

1. להפסיק את ירי הטילים על הישובים ומטרות ישראליות ולהסיר איום זה מעליהם.

2. פירוק החיזבאללה מנשקו.

3. החזרת שבויינו, גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב.

העיתון "גלובס" דיווח שראש הממשלה הוסיף שפעולת צה"ל תיפסק רק לאחר שיושג שחרור החיילים החטופים ויישום החלטה 1559, דהיינו - פירוק החיזבאללה מנשקו. ראש הממשלה הוסיף שאין לו התנגדות למהלכים מדיניים, אבל רק שיעדים אלה יושגו תיפסק הלחימה.

יש התלכדות עצומה בעם להשגת יעדים אלה. העם מאוחד בשדרה הרחבה של הכנסת. הוא מאוחד בצפון, שתושביו נמצאים במקלטים ואומרים: אנחנו מוכנים לסבול עוד אבל תשלימו את המלאכה, תשיגו את היעדים. גיבוי זה בא גם מהדרום ומהמרכז, מכל חלקי העם וכל חלקי המדינה. אנשים מבינים שאנחנו נמצאים תחת איום כבד שצריך להסיר אותו. זהו אגב לא רק איום של מליציות, זהו איום צבאי לכל דבר. נאמר כאן בצדק על ידי שר הביטחון, שבלבנון יש ריכוז טילים שמצוי רק בידי צבאות סדירים. זהו איום ראשון במעלה וחייבים להסיר אותו.

להסרת איום זה קיבלנו את התמיכה של הגדולה בידידותנו, ארצות הברית, שבצדק אמרה מלכתחילה שחייבים לעשות מעשה כי אם לא נעשה מעשה, מה עשינו? החיזבאללה יישאר על כנו? מצבור הטילים יישאר על כנו? הרי אז כאילו לא עשינו כלום, ויבוא הסיבוב הבא ויותר מהר ממה שחושבים.

אני יודע שיש לחצים ויש קשיים בהשגת יעדים אלה. החזית המדינית אינה פאסיבית אלא חזית של מאבק קשה, בראש ובראשונה בדעת הקהל. אתמול יצא לי להופיע בטלוויזיות הזרות בעניין כפר כנא. אמרתי שהצער שלנו אמיתי. אבל כשנפלו פה טילים – שם רקדו. כשרצחו אותה סבתא והנכד שלה, לא שמעתי אתכם [חברי הכנסת הערבים] קופצים, לא שמעתי את הסערה הגדולה. אצלנו יש צער אמיתי על הרג אזרחים. שם יש חגיגה וצהלה כשנהרגים ילדים. נשאלתי בטלביזיה הבריטית: מה אתה אומר על כך שהטייסים שלכם פגעו בילדים? אמרתי: זו מלחמה עם יעד צודק. אין יעד צודק ממנו. אבל אני יכול לתת לכם מלחמת עם יעד צודק לא פחות, מלחמת העולם השניה. ב-1944 יצא חיל האווירי הבריטי לביצוע משימה לגיטימית, הפגזת מטה הגסטאפו בקופנהגן. הטייסים הבריטים שחררו את הפצצות, והחטיאו את המטרה. במקום לפגוע במטה הגסטאפו הם פגעו בבית חולים של ילדים ו-83 ילדים דנים נשרפו למוות. זוהי טרגדיה של מלחמה, פגיעה בשגגה בחפים מפשע.

אצלנו פוגעים בשגגה ואצלם פוגעים בזדון. וזהו כל ההבדל. בין מלחמה לגיטימית לבין פשעי מלחמה. החיזבאללה יורים באזרחים, מסתתרים מאחורי אזרחים ואחר כך בוכים על אזרחים.

ובכן, יש קשיים בלוחמה, גם בחזית הצבאית וגם בחזית המדינית ובדעת הקהל. זה אינו יכול להיות אחרת. כמו כל מסע, מסע המלחמה מתחיל בקלות אבל באמצע הדרך תמיד יש נקודה קשה, ובנקודה זאת צריך להכריע אם ממשיכים או מפסיקים, אם נעצרים באמצע או משלימים את הטיפוס אל פסגת ההר.

ועל כן אני מוטרד מתחושה של רפיון שהופיעה אתמול בהודעה של "רויטרס": "פקיד ישראלי בכיר אמר שישראל לא תדרוש את הפירוק המיידי של החיזבאללה מנשקו כחלק מן העסקה לסיום הלוחמה בלבנון". ואתמול שודר בגלי צה"ל: "גורמים מדיניים אמרו היום שישראל תסתפק בהרחקת החיזבאללה מהגבול ולא בפירוקו בשל הבנה שאין כיום גורם המסוגל לפרק את הארגון". אינני יודע אם האמירות הללו מוסמכות. אני מאוד מקווה שהן לא משקפות את מדיניות הממשלה.

יש לנו שני מקורות עוצמה כבירים: ראשית, צה"ל וכוחות הביטחון. אומרים שאין היום גורם שמסוגל לפרק את החיזבאללה? הצבא הזה פירק 3 צבאות ב-6 ימים. ב-21 יום תחת התקפת פתע שלא היתה כדוגמתה של צבאות מצריים וסוריה, הצבא הזה היה בשערי דמשק וקהיר. הצבא הזה מסוגל לגדולות. יש לנו עוצמה אדירה. אני לא מדבר רק על עצמת האש, על עוצמת השריון וכלי הנשק. אני מדבר על עוצמת האנשים. אתם צריכים לראות את הצנחנים, את גולני וגבעתי. תדברו אתם, תראו אותם. איזו נחישות! אני נזכר בימים שלנו כחיילים צעירים, אבו וילן. הם יותר טובים, בוודאי לא פחות טובים. זהו מקור עוצמה אדיר. על העוצמה הזאת אנחנו נשענים וצריך להפעיל אותה.

מקור עוצמה שני כביר שגם הוא נתגלה כאן הוא העוצמה של העורף הישראלי, של אזרחי ישראל. אף על פי שהם סובלים, וצריך להקל על הסבל שלהם, אזרחי ישראל מגלים כוחות עצומים.

לכן, בשם רוב חברי הבית, אני מבקש ואומר לממשלה: אל תוותרו, אל תהססו, אל תפסיקו באמצע הדרך. אל תיכנעו ללחצים, תלכו עד הסוף, תשלימו את העבודה. תשלימו את המלאכה והעם כולו יהיה עמכם.