שחר של יום חדש

אופיר פלק, עו"ד 23.3.2003

ההיסטוריה מלמדת שפעם בדור ולפעמים פעם בשני דורות מתרחשים אירועים שיש בהם כדי לשנות את פני העולם. בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 היו אלה המהפכה הצרפתית והמהפכה התעשייתית, ואילו במאה העשרים, היו אלה מלחמות העולם. והיום, בתחילת המאה ה-21, בהמשך לא ישיר לסוף המלחמה הקרה ולמלחמה נגד הטרור, אנו מצויים פעם נוספת בפתחו של סדר עולמי, אזורי ומקומי חדש.

המלחמה המתרחשת בימים אלה בעיראק איננה רק תוצר לוואי של אירועי ספטמבר 2001 והמלחמה באפגניסטן שבאה בעקבות אירועים אלה, אלא מהווה ביטוי נוסף לתפיסת עולם חדשה מצד ארה"ב. תפיסת עולם זו לא נולדה ב-11 לספטמבר 2001 אך בהחלט קיבלה משנה תוקף לאחר שמציאות הטרור והרשע טפחה על פניהם של תושבי ניו יורק ווושינטון. באופן אירוני, הדוקטרינה החדשה המתהווה כיום בארה"ב סותרת במידת מה את דבריו של אחד ממייסדי האומה האמריקנית, ג'ורג וושינגטון, שבנאום פרידתו המפורסם הדגיש את הצורך באי התערבות אמריקאנית בזירה הבין לאומית ובבדלנות אמריקנית – אך ג'ורג W הוא ג'ורג אחר המכהן כנשיא ארה"ב במציאות אחרת.

בסדר העולמי החדש ההולך והמתהווה בימים אלה, האו"ם כבר לא יהיה אותו או"ם, וטוב שכך. התקדים שיצרו ארה"ב ובריטניה כאשר יצאו למתקפה צבאית בעיראק מבלי שקבלו את רשות האו"ם עשויה לרוקן מתוכן את סמכויותיו של מוסד זה. ניסיונו של האו"ם לכפות על ארה"ב את רצונו ולמנוע את הדחת סדאם חוסיין, מצטרפת לשורה של כישלונות בולטים נוספים שהתרחשו בעשור האחרון. בעניין זה ראוי להזכיר את האירועים שהתרחשו בבוסניה, ברואנדה ובקוסובו:
האו"ם עמד מן הצד ושילב ידיו בעת שראטקו מלאדיץ' וחייליו רצחו כ-7,000 גברים ונערים מוסלמים בבוסניה. האו"ם לא נטל חלק בנסיון למנוע רצח של למעלה מ-600,000 בני הטוטסי בידי בני ההוטו ברואנדה.
האו"ם לא הצליח לגייס רוב להחלטה להשתמש בכוח בכדי למנוע את הזוועות שהתרחשו בקוסובו על ידי מילושוביץ ורק התערבותה של ברית נאט"ו בהנהגת ארה"ב, שהפעילה כוח צבאי מסיבי כלפי יוגוסלביה, הביאה לסילוקו של הרודן.
מייסדי האו"ם יצרו את המסגרת שאמורה הייתה לאפשר הפעלת כוח לעצירת תוקפנות של רודנים, ומניעה של השמדת עם ומעשי רצח המוניים כפי שאירעו באירופה בעת השואה, אך בסופו של דבר, האו"ם פעל ועודנו פועל בהתאם לאינטרסים צרים של המדינות המרכיבות אותו.יש לקוות כי במסגרת "הסדר העולמי החדש" האו"ם יפעל,במידה שימשיך לפעול, על בסיס של מוסר וצדק אונברסליים. באשר לסדר האזורי החדש במזרח התיכון, עד עתה תיאוריית "הממשל החמולתית" גורסה כי מדינות ערב 'אינן בנויות למשטר דמוקרטי'. תיאוריה זו תעמוד למבחן במסגרת הסדר האזורי החדש, וטוב שכך. לא עוד ישלוט מיעוט כוחני על רוב דומם בסוריה. לא עוד מיעוט עשיר בלוב ובערב הסעודית ישולט על רוב מיסכן ולעיתים מוסת. לא עוד ישלוט מיעוט מלומד על רוב מדוכה בלבנון ואף בירדן (למרות המבטא וההשכלה האנגלית של המלך).


זו ההזדמנות של המעצמה היחידה בעולם להוכיח את דברי עמנואל קאנט שכתב בספרו "על השלום הנצחי" - שניתן להשיג שלום נצחי כאשר תשרור דמוקרטיה עולמית, וכידוע, אחת התיאוריות הבסיסיות של היחסים הבין לאומים שטרם הופרחה, היא שדמוקרטיות מעולם לא נלחמות נגד דמוקרטיות.




באשר לביצה המקומית שלנו, שוב נוצר חלון הזדמנויות, כפי שנוצר לאחר מלחמת המפרץ הקודמת. שוב ערפאת הוחלש ללא היכר, אך הפעם אסור לנו להחיות אותו. אנו נצטרך לדבוק במפת דרכים נוקשה מבלי לתת לצד השני (וגם לעצמנו) הנחות כלשהן. לאחר התפקחות כל הגורמים המקומיים למציאות החדשה שנוצרה, ניתן יהיה להגיע סוף סוף לגבולות מוגדרים וברי הגנה, גבולות שיתבססו על נוסחה פשוטה: מקסימום שטח, מקסימום ישראלים ומינימום לא ישראלים בתוך גבולות המדינה, כפי שיוגדרו.

האם כל האמור לעיל עומד להתרחש כאן ועכשיו? כנראה שלא, שכן אין דבר כזה 'שלום עכשיו'. אולם, אם ארה"ב והעולם הנאור ידבקו במטרותיהן ומנהיגינו לא יחזרו על טעויות העבר, ייתכן עתיד טוב יותר לילדינו.



אופיר פלק, עו"ד

23.3.2003