קודם בטחון, אחר כך כלכלה, ואחר כך שלום. 17/12/2003 שעה:08:26:00 כותרת:דברי שר האוצר בנימין נתניהו בכנס הרצליה חלק מנאומו של בנימין נתניהו בכנס הרצליה כפי ששודרו ברשת ב, השר בנימין נתניהו : ... מצב נורא, אבל לא נורא, הכי רע ואנחנו בייאוש קשה ועל מנת לפתור את הבעיה להחלץ ממנה מוצעים חדשות, מוצעות חדשות לבקרים תכניות מדיניות כזאת, כאלו או אחרות. אני מתקשה להצטרף או להיגרר לאופנה הזאת משני טעמים. הטעם הראשון הוא שאני סוחב עלי משקל עודף, כלומר המשקולת שלי שאני פשוט זוכר שכשהייתי ראש ממשלה הדבר האחרון שרציתי לראות זה שהשרים שלי יבואו ויציעו כל אחד תכנית מדינית משלו, טובה יותר, טובה פחות. ריבוי תכניות זה דבר שמפריע לראש הממשלה לנווט את המדיניות ובשיטה שלנו, בשיטת הממשל שלנו מי שמנווט את המדיניות הבינלאומית הפוליטית הבטחונית היא קודם כל, הוא קודם כל ראש הממשלה ולכן צריך לאפשר לו קודם כל לומר את דברו וכמובן להתייחס, כפי שאני מתכוון להתייחס לאחר שיאמר את דברו לדבריו בפורומים המתאימים. אבל יש סיבה שניה שאני מתקשה להיגרר לאופנה, הסיבה השניה היא שאני לא חושב שהמצב הוא על סף ייאוש, אני חושב שהוא קשה, אבל אני חושב שהוא לאין ערוך יותר טוב ממה שהוא היה לפני שנה כשהתכנסנו כאן. אם אני מסתכל למשל על שאלת הטרור, כלומר על הבטחון, שהתכנסנו כאן לפני שנה הטרור הינה בנו, טרור המתאבדים, היכה בנו בקצב של ארוע פיגוע רצחני מידי שבוע, לפעמים מידי יום, לפעמים פעמיים ביום. הקצב הזה ירד באופן דרסטי, הוא ירד פיגוע כל כמה שבועות, זה אמנם יכול לקרות כל רגע, אבל בראיה כוללת על אף הטרגדיה הנוראה של קריעת משפחות וחיסול לפעמים, לפעמים חיסול של דורות בתוך משפחה אחת והפציעות הנוראיות, עדיין בראיה לאומית כוללת אנחנו חייבים לאבחן את המצב שהרמת מפלס הטרור ירד ואני אגע אחר כך בסיבות לכך ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להמשיך להוריד אותו. כמובן במצב הכלכלי לפני שנה, זה אגב התברר לי קצת לאחר כנס הרצליה כשנכנסתי לתפקיד שר האוצר, התברר לי שאנחנו היינו קרובים מאד למה שקרוי בעגה המקצועית קריסה פיננסית, מילה אחרת, או דומה לפשיטת רגל, וחוסר יכולת לעמוד בהתחייבויות שלנו, אנחנו היינו בצלילה המשק כולו וגם יכולת הממשלה לשלוט במכשירים הכלכליים ואנחנו בעליל לא נמצאים במצב הזה עכשיו וגם על כך אני ארחיב. אני חושב שחשוב שנאבחן את זה קודם כל כדי שלא יתפס לייאוש, הייאוש מביא אותך בדרך כלל, או עלול להביא אותך לנקוט בצעדים לא שקולים, אפילו חפוזים שאחר כך קשה מאד להחלץ מהם מפגיעתם. אני רוצה לפרט לשני המישורים הללו, הבטחוני וגם כמובן המדיני ובכלכלי ודאי גם בחברתי, בנגזרות חברתיות, איפה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו יכולים ללכת. אמרתי שהטרור ירד בשנה הזאת, הוא לא ירד משום שהפלסטינים עשו משהו, אם אני רוצה להיות דיפלומט אני אגיד הם לא נקפו אצבע, אבל זה באמת אמירה דיפלומטית כי זה הרבה יותר גרוע מזה כפי שאנחנו יודעים. הטרור ממשיך להכות בנו, המשיך להכות בנו, במידה שהוא הצטמצם, הוא הצטמצם מפעילות שאנחנו נקטנו. הפעילות שאנחנו נקטנו אף על פי שכולם חשבו שאין, שהיא לא תישא פרי, היא נשאה פרי. אני זוכר שאני ניהלתי ויכוח די נוקב במהלך שנות השבעים בתחילת שנות השמונים אפילו כתבתי על כך כמה דברים שהתפרסמו בטיים ובמקומות אחרים, שניתן למשל לפתור את בעיית הטרור כשהיכתה אז בעולם, אז היה גל שאנחנו זוכרים אותו של מכות טרור נגד התעופה אזרחית הבינלאומית, חטיפות מטוסים בעיקר והיה באמת היתה באמת אסכולה שאמרה אין מה לעשות זה ביטוי, יש מעט לעשות משום שזה ביטוי של ייאוש, אנשים מתוסכלים והדרך של חטיפת המטוסים זה הדרך שלהם להביע את תסכולם וייאושם ואם לא נטפל בשורש של הייאוש הזה, הרי לא נוכל לפתור את הבעיה. כמובן שורש הייאוש היה מכוון לענות לדרישות כאלה או אחרות שבאו מהכיוון של מחוללי הטרור. אני גרסתי אחרת, אני בעניין הזה הצטרפו אלי רבים וטובים, אני הצטרפתי לרבים וטובים ואמרתי שיש מה לעשות, קודם כל יש פעולה התקפית שניתנת לעשיה נגד הארגונים שמחוללים את הטרור ובראש וראשונ המשטרים שנותנים להם חסות ולפעמים מחוללים את הטרור בעצמם. סנקציות כלכליות, תעופתיות, לא לתת למטוסים שלהם לנחות למשל במערב, פוליטיות, וכמובן צבאיות, מה שנעשה כמובן נגד למשל לוב בהתקפה האמריקנית בריטית, זה יביא לצמצום הטרור וזה הביא לצמצום הטרור. אבל במקביל מדינות המערב נקטו גם פעולה הגנתית מובהקת, הם הקימו, תסלחו לי על הביטוי, הם הקימו גדר, הם פשוט יצרו חציצה בין הטרוריסטים למטרות שלהם, הם שמו מגלי מתכות, מיגנו את שדות התעופה, מנעו נגישות לנוסעים וכמובן למטוסים עצמם, לפעמים במקרים מסוימים גם שמו שומרים על המטוסים. התוצאה של השילוב של הפעולה ההגנתית והפעולה ההתקפית היתה ירידה דרסטית לנושא עד כדי העלמות הסוג הזה של הטרור. אנחנו נוקטים בשילוב של שתי הפעולות הללו. והפעולה הראשונה היא פעולה התקפית שנכנסנו עמוק לתוך השטח הפלסטיני, לתוך מרכזי הטרור ואנחנו פועלים שם, זה פשוט מצמצם את היכולת שלהם לפעול. מצמצם את היכולת לפעול נגדנו משום שהם עסוקים בהישרדות מול ההתקפות שלנו והם יותר קשה להם להגיע אליו. הפעולה שעושים הפעולות שעושות זרועות הבטחון היא עצומה ורבה וגם אם יש עוד מה לעשות, הרבה מה לעשות, או דברים שיכולנו לעשות עדיין היא ראויה לברכה שקשה לתאר אותה לכלל אזרחי ישראל. הפעולה השניה שאנחנו עושים היא כמובן הגנתית, אנחנו מקימים גדר בטחון שתפריד בין הפלסטנים, שתחצוץ בין הטרור הפלסטיני למרכזי האוכלוסיה היהודית והדבר הזה מתבצע על ידי יצירת חיץ למעשה בין ריכוזי האוכלוסיה הישראלית לבין ריכוזי האוכלוסיה הפלסטינית, זה בדיוק מה שהגדר הזו עושה והיא מאד מאד אפקטיבית, זה הצלחה מוכחת. פשוט הצלחה מוכחת, זה לא משנה אם זה אפס אחוז מעבר, או אחוז אחד מעבר, זו הצלחה מוכחת. נגד הסוג הזה של הטרור שהוא תמיד אני קורא לו הפצצה החכמה, החכמה ביותר שישנה. בן אדם שוכב על המיטה, אני יכול לחדור, להכנס, והדרך היחידה למנוע זאת זה לא לשים שוטר בכל פינה, זה בלתי אפשרי, זה לבודד למנוע מהם את הנגישות ליעד בדיוק כפי שעשינו בדוגמה הזאת שדיברתי עליה של מניעת חטיפות מטוסים. זה לא יעצור את כל הטרור, יש בעיה של רקטות, אבל זה עוצר את הנשק האפקטיבי ביותר שבזמן הזה ובזמן הקרוב יהיה למחוללי הטרור. זה דבר שהוא חשוב מאין כמוהו. אני חושב שהוא הוא חשוב גם מבחינות אחרות, אני חושב שהדבר הזה חשוב כהשקעה כלכלית משום שהייצוב למניעת הטרור זה דבר שיש לו חשיבות עצומה על הכלכלה, הוא חשוב בנוסף לשמירה על החיים והכלכלה הוא חשוב גם מבחינה דמוגרפית, הוא מונע זליגה דמוגרפית, אבל הוא חשוב גם כדבר שמקדם את השלום, ממש כך. כיוון שהוא חשוב לכל הדברים הללו אני הבהרתי עם כניסתי לתפקיד שר האוצר שלא יהיה שום עיכוב להקמת הגדר או להאצת הקמתה של הגדר ולכן אתמול בערב חתמתי על צו שיאפשר לנו להוסיף שבע מאות מיליון שקל לשנה הזאת לקטע, לקטעים הנוספים עם התקדמות הגדר. בסך הכל אנחנו מתקצבים בשנה הזאת שני מיליארד, כבר תיקצבנו, שני מיליארד שקל, את השבע מאות מיליון הנוספים אנחנו מקבלים מהעלאת מחיר הסולר ואנחנו דואגים גם לשפות את התחבורה הציבורית וגם דבר שאני מתחייב שאנחנו ניתן למשרד הרווחה תקציב שיש להם לדאגה לקשישים, לחימום חורף של קשישים תקציב בלתי מוגבל, כמה שהם ירצו הם יקבלו, אבל זה יהיה הרבה הרבה פחות משבע מאות מיליון שקל, כפי שאתם מתארים ולכן אנחנו זזים קדימה ואכן צדק אבי דיכטר שאנחנו יכולים היינו לזוז יותר מהר קדימה, אבל הלקח העיקרי הוא לא להכות אחורה אלא לזוז קדימה ואני חוזר ואומר שאין שום מגבלה, אנחנו נמצא את המקורות ואנחנו נביא את המקורות במסגרת, נישאר במסגרת הגרעון שקבענו, אנחנו נבנה את הגדר הזאת וככל שיותר מהר יותר טוב. אמרתי לפני רגע שאני חושב שהגדר הזאת היא תרומה, הייתי אומר תרומה יסודית לשלום, הרי יש מתנגדים, הפלסטינים מתנגדים, האמריקנים מתנגדים בודאי לחלקים מסוימים, לחלקים מסוימים, אבל אני בכל זאת אומר לכם שזאת התרומה הראלית היחידה לשלום, מדוע? כדי לעשות הסכם שלום אתה צריך פרטנר ובהשגת הסכם עם פרטנר הסכם יציב עם פרטנר יציב אתה גם מקבל יציבות בינלאומית. אתה מקבל איזשהי תמורה. בכלל אני מאמין שלצעדים צריכים, צעד שאתה עושה אתה צריך לקבל עבורו תמורה. ויתור צריך לבוא מול משהו. אני מבין שיש פה כמה אנשי עסקים שמהנהנים בראש, אבל זה נכון גם במדיניות וזה חשוב. אנחנו צריכים להבין שאי אפשר להתקדם מול הפלסטינים במישור המודיעיני כי ככל הנראה אין פרטנר. אנחנו עוד ננסה עכשיו, אבל אני מסופק אם הרצון שלנו לגלות שיש מנהיגות אחרת מעיזה יותר, ממותנת, שואפת באמת לדו קיום ולשלום איתנו, אני חושב שסביר שנתאכזב. מה אנחנו מבקשים ממנהיגות, מה אנחנו רוצים מפרטנר, אנחנו רוצים ביסודו של דבר שני דברים, הדבר הראשון הוא כמובן לזנוח את כוונת השמדת ישראל, מה שהם קוראים זכות השיבה, או לחליפין מה שהם אומרים לפעמים בקריצה ולפעמים לא בקריצה, שחרור כל פלסטין הכבושה. ופלסטין הכבושה זה לא, עם כל הכבוד, זה לא שטחי יש"ע, זה שטחי חיפה, יפו, ועכו וגם פה, הרצליה. זו פלסטין. כל עוד אין התייצבות כזאת אין לנו פרטנר ועל כן זה לא משנה מה שהם אומרים בז''נווה, מה שחשוב זה מה הם אומרים בג''נין. מה שחשוב זה מה הם אומרים ברמאללה, בקלקיליה, בטול כרם ושם מה שהם אומרים בצורה הכי ברורה שהם לא זנחו את הרעיון הזה, להיפך, הם מטפחים אותו, הם מטפחים אותו בקייטנות, בבתי הספר, באוניברסיטאות, במסגדים, בשיח הציבורי, בשווקים, בכל מקום. ורק אם נראה שינוי פה נבין שבאחד מהבסיסים, זאת אומרת זניחת היעד של ההשמדה, לא רק זניחתו אלא הוקעתו בדיוק כפי שעשה אנואר סאדאת המנוח וכך גם המלך חוסיין שהוא אמר ''נואו מור וואר'', זה נגמר, אין יותר מלחמה. השלום זה לא תכסיס למלחמה. תהליך השלום הוא לא אמצעי לקדם אותנו לעמדה הבאה שממנו נדחוף את היהודים לים, זה נגמר. המלך חוסיין התייצב בעוד מול רבע מהרפלמנט שלו, נכון, זה לא פרלמנט חופשי אבל בכל זאת הוא מבטא שיח פנימי וזרמים פנימיים ועשרים וחמישה אחוז מהצירים שם היו איסלמים מיליטנטים, הוא אמר להם ''נואו מור וואר'', אמר את זה בשפתו אבל באותה החלטיות. זאת אומרת זה לא רק לזנוח את זה לפורום בינלאומי או אחר, זה לזנוח את זה ולהוקיע את זה מול עמך שלך, זה המבחן הראשון של מנהיגות. המבחן השני, הוא כמובן לזנוח את מכשיר ההשמדה, לא רק את יעד ההשמדה, את מכשיר ההשמדה ולהלחם בו גם כן, כלומר מכשיר הטרור. כמובן שאיננו רואים את זה, ההיפך הוא הדבר שאנחנו רואים. על כן השאלה היא מה יקרה אם, האם יש שם מנהיגים אחרים שיכולים לקום, לדעתי יכולים לקום ולדעתי גם יש, אבל הם לא יכולים לקום בבור התרעלה שהפך, שהחברה הפלסטינית בעצם נהייתה, פשוט חברה מורעלת, היא מייצרת גדודי מתאבדים, יש שם הסתה יום יומית ועל כן גם אם יהיה מישהו שיהיה מוכן לפעול בשני הצירים המרכזיים האלה לא יהיה לו את הכוח, כמובן יש אנשים שיכולים להצהיר הצהרות ולרמות, כפי שערפאת עשה, אבל נניח שמישהו רוצה ללכת בכיוון חיובי, הוא לא יוכל להתגבר, הוא או היא, לא חשוב, לא יוכלו להתגבר על התרעלה בחברה הפלסטינית ולכן הציר הזה שהלכנו בו, כנראה שיש כאלה שממשיכים מתוך רצון וכמיהה לפתור את הבעיה, הם ממשיכים ללכת ... והציר הזה אומר יהיה הסכם שלום עם דקלרציית שלום, זה יכול להיות באוסלו, בז''נווה, אני מוסיף גם לוקסמבורג, תבחרו כל בירה אירופית, זה אגב תמיד בירה אירופית. אז יהיה הסכם שלום ואחר כך יהיה כנס כלכלי שיביא את כל המשקיעים, תהיה השקעה ופריחה כלכלית ואחר כך מתוך השלום והכלכלה תבוא היציבות והבטחון. אני גורס בדיוק ההיפך, אני חושב שזה לא עובד שלום-כלכלה-בטחון, זה עובד הפוך, קודם בטחון, אחר כך כלכלה, ואחר כך שלום. אתה חייב לייצב את המצב הבטחוני באמצעים שתארתי כי אחרת אתה בן ערובה, כל תהליך השלום הוא בן ערובה וגם התהליך הכלכלי לכל מתאבד מזדמן. לכן יצירת יציבות בטחונית הוא תנאי הכרחי להמשך ההתקדמות ובמקביל אתה יכול עם הפחתת המתח הבטחוני גם לבנות את הכלכלה, אגב אתה יכול גם יותר בקלות לשלוט גם בקצב הכנסת עובדים. אני למשל בתקופתנו תקופת היותי ראש ממשלה צמצמנו את הטרור בעצם, לא היו פיגועי מתאבדים שנתיים וחצי, זה איפשר לנו לפתוח את השווקי כח אדם שלנו והרבה מאד פלסטינים עבדו איתנו, אני לא מציע בכרח לחזור לזה, אבל התל"ג הפלסטיני עלה בפעם הראשונה והיחידה מאז חתימת הסכם אוסלו כי הצבנו את הבטחון וכמובן שניתן להביא השקעות וניתן לעשות דברים אחרים ואקלים בטחוני. ואחרי שייצרת את היציבות הכלכלית, הבטחונית והכלכלית יצקת לתוך האזור, במיוחד לתוך החברה הפלסטינית, איזשהו אינטרס, אינטרס ברמה של הפרט, אינטרס בכמה של המשפחות, של קהילות, של החברה, כבר לא נמצאים באיזה מצב נורא. אתה יכול לאפשר אולי לאותה מנהיגות פרגמטית יותר, מתונה יותר לעלות להתבטא וגם לשכנע, בטחון, כלכלה, ושלום. איפה אני יכול לתת לכם דוגמה, הדוגמה הטובה ביותר שאני יכול לתת לכם היא כמובן קפריסין, הנה שני עמים שהתנגשו זה בזה באותו אי,באותה חלקת ארץ ולא הצליחו במשך עשרות רבות של שנים לפתור את הבעיות ביניהם ופשוט הוקמה גדר הפרדה שהיא גם גדר בטחון. הכלכלה פותחה לאחר מכן, אגב היא פותחה עם מדיניות של שוק חופשי שקשה להאמין וקפריסין טסה קדימה, עם ממשלה דרך אגב של עשרה שרים לתשומת לב חבריי. שמו על זה גג ומדיניות כלכלית מאד מאד ליברלית ובעצם נדמה לי שהם כבר עברו אותנו בתל"ג לנפש, זה בלי היי טק, בלי מהנדסים, בלי מדענים, פשוט שיפור הכלכלה. כמובן שעם השיפור המצב הבטחוני, הרגיעה הבטחונית והשיפור הכלכלי נוצרה מסגרת, או נוצרו התנאים שהם מאפשרים עכשיו להתפייסות ברמה הפוליטית, ברמה המדינית. ואני חושב שננסה ככל שננסה בסופו של דבר אנחנו נצטרך ללכת בנתיב הזה והחשיבות העליונה כרגע זה להבטיח את השלב הראשון וזה להשלים את הגדר בתוי שנקבע שמפריד פשוט מפריד בין ריכוזי האוכלוסיה. זה אינה גדר פוליטית, זו גדר בטחונית, אבל היא מאפשרת, עצם הקמתה מאפשרת תהליך פוליטי ותהליך של התפייסות ותהליך של שלום וגם אם לא כולם רואים את זה במהלך הזמן תיווכחו בזה, אני חושב שחלק רואה, חלק שאוהד אותנו רואה ואף יודע את זה, אני לא חושב שההתנגדות היא כל כך עזה, כפי שאנחנו נוטים לומר. עכשיו, יגידו אנשים שאין לנו אפשרות לטפל רק במרכב הזה כי אנחנו חייבים ללכת בצעד גורף משום שיש לנו בעיה דמוגרפית, זה נכון, יש לנו בעיה דמוגרפית, אבל היא ממוקדת לא בערביי פלסטין היא ממוקדת בערביי ישראל, היא לא ממוקדת אצל הפלסטינים משום שלמעשה אנחנו כבר בשלבים האלה השתחררנו משליטה בכל האוכלוסיה הפלסטינית, או כמעט מכולה ואני לא רואה שום סכמה של הסכם עתידי, שום סכמה של איזשהו הסדר כזה או אחר שמישהו שפוי בישראל יציע או ישאף להחזיק את הפלסטינים או כאזרחי ישראל או כנתינים משועבדים של ישראל. בכל מקרה, בכל מצב הם ישלטו וינהלו את חייהם בעצמם. זה נכון שאנחנו עכשיו בתוך הערים נכנסנו בפעולה צבאית, אבל ברגע שהתנאים יאפשרו אנחנו נסוגים אחורה, אנחנו לא, איש לא מתכוון להשאר בג''נין או בטול כרם או בכל מקום אחר. אין לנו שום עניין בשום מצב לשלוט על האוכלוסיה הפלסטינית ולכן הבעיה הדמוגרפית איננה קיימת שם משום שהאוכלוסיה הפלסטינית עברה לשליטה פלסטינית. אם קיימת בעיה דמוגרפית והיא קיימת, היא בתוך ערביי ישראל שכן ישארו אזרחי ישראל וכאן יש לנו בעיה, אנחנו קבענו שמגילת העצמאות שלנו ... זה מדינה יהודית ודמוקרטית, קודם כל יהודית וגם כן דמוקרטית וכדי שהדמוקרטיה לא תבטל את היהודית את האופי היהודי של המדינה אנחנו חייבים להבטיח רוב יהודי, צריך לקרוא לילד בשמו. והשאלה של יחסינו עם של הרוב היהודי עם המיעוט הערבי היא קודם כל היא שאלה כפולה, היא שאלה של מרקם יחסים והיכולת לשלב את המיעוט הזה בחיי המדינה בכלכלה בחברה, אבל זה גם שאלה מספרית, אם ישתלבו נפלא ומספרם יגיע לשלושים וחמישה, ארבעים אחוז מהמדינה, התבטלה המדינה היהודית, הפכת למדינה דו לאומית ואם מספרם או השיעור שלהם ישאר בסדר גודל של עשרים אחוז כפי שהוא היום או אפילו יקטן אבל היחסים יהיו מאד נוקשים ותגרניים אלימים ואחרים הרי גם כן זה יפגע כמובן במקרם הדמוקרטי של הקיום שלנו. על כן אנחנו זקוקים למדיניות שתאזן בין שני הצרכים הללו, קודם כל להבטיח רוב יהודי במדינת ישראל. אני אומר את זה ללא כחל וסרק, אני אומר את זה כליברל, כדמוקרט וכפטריוט יהודי וציוני, אנחנו חייבים להבטיח את הרוב היהודי בארץ. עכשיו הסתירה כביכול בין שני הדברים האלה היא לא תמיד סתירה, כי לפעמים המכשירים להשגת שני הדברים הוא אותו מכשיר, המכשיר הראשון החשוב ביותר הוא קודם כל הכלכלה. אתם חושבים שהבטחון זה המכשיר הגדול, אבל מה שמנייד עולים מרוסיה הנה זה מה שמנייד אותם בחזרה לרוסיה זה הכלכלה. ואותו הדבר עם ארגנטינה ואני אני אומר לכם אני יוצא מדעתי כשאני שומע שבגלל המיסוי הנמוך היום במוסקבה יהודים שעלו הנה והם גאוותנו יש זרימה חזרה לשם. הייתי בארוחת ערב עם רושקוב, ראש עיריית מוסקבה, ביקורי בראש הממשלה נדמה לי ב-97'' והוא ערך לנו ארוחה מאד מפוארת במלון מטרופול ובגמר הערב הרים כוסית, הוא לא זרק אותה לאחור עם הוודקה, אבל נשא ברכות והוא אמר לי מר נתניהו לי ולך יש אותו יעד, שנינו רוצים את יהודי רוסיה, אבל אנחנו רוצים אותם כאן במוסקבה ואתם רוצים אותם שם בישראל ואני הרמתי את הכוסית ואמרתי לו ... שהכלכלה הטובה ביותר תנצח. כרגע אין מנצחים משום שהכלכלה שם נפתחת יותר מהר, הכלכלה, לא חלקים אחרים כן, ויש זליגה בחזרה, שאיבה בחזרה ואותו הדבר קורה עם יהודי ארגנטינה, גם שם הם למדו את העניין. ובכן, אם אנחנו רוצים עליה ולשמר את העליה אנחנו חייבים כלכלה פורחת ודינמית, ואם אנחנו רוצים אינטגרציה של ערביי ישראל אנחנו צריכים כלכלה פורחת ודינמית ואנחנו צריכים גם כמובן השכלה. השכלה. השכלה וחינוך יסודי ומתקדם טוב יותר לא רק לילדינו אלא גם לילדי, לא רק לילדים היהודים אלא גם ואולי במיוחד לילדים הערבים לילדים ולילדות, לגברים ולנשים והדברים הללו יש להם משרתים כמובן את היעד המשותף של בלימת הסכנה הדמוגרפית האמיתית שמאיימת עלינו ויצירת מרקם יחסים שאנחנו נוכל לחיות בה. אמרתי שאין סכנה דמוגרפית לא שם היא ממוקדת בצד הסכסוך שלנו עם הפלסטינים, אלא אם כן לא תהיה גדר ואז יש זליגה ומתקיימת זליגה ועברו לפחות מאה אלף וכבר נספגו בלי זכות שיבה פשוט על ידי מימושה בלי הסכם, או בלי כניעה שלנו, פשוט על ידי זליגה וזה יכול לגדול ולגדול. אגב עם שיפור הכלכלה זה יגדל ועל כן הגדר היא אחד האמצעים החשובים ביותר למנוע את המשך הזליגה הזאת ולהבטיח את אופיה היהודי והדמוקרטי, אבל מה ישאר לנו? הרבה, הישוב היהודי ביהודה ושומרון הוא מונה בערך אחוז וחצי תופס בערך אחוז וחצי של השטח בהרחבה חמישה אחוז, הישובים הפלסטינים פעם עשיתי בדיקה, תלוי איך אתה מסביר אותם בסביבות השניים עשר אחוז, חמישה עשר אחוז ובהרחבה שלושים וחמישה אחוז, זאת אומרת שבין ששים לששים וחמישה אחוז מהשטח ריק, פשוט ריק, ריק מיהודים וריק מערבים. בשטחים העיקריים שהם גם חשובים מבחינת הגנת המדינה בעתיד, גם בהווה, בעתיד בודאי, זה בקעת הירדן והמורדות המזרחיים ומדבר יהודה, פשוט ריק מאדם, זה עיקר השטח. ובכן, יהיה לנו ויכוח טריטוריאלי כשיהיה לנו פרטנר, יהיה לנו גם ויכוח פונקציונאלי, לא משום שאנחנו רוצים לשלוט על סמכויות, לא משום שאנחנו רוצים סמכות כלשהי של שליטה או ממשל על הפלסטינים, אבל ושתהיה להם הגדרה עצמית, אבל מה הקשר בין הגדרה עצמית פלסטינית לבין היכולת שלהם לשים טיל שיכול להפיל מטוס אל על, או מטוס שחלק מכם שהגעתם לכנס הזה טסתם בו, מהגבעות מעל שדה התעופה בן גוריון, אין שום קשר. אנחנו צריכים להבין שחלק מהסמכויות הללו יסוייגו, על כן בכל הסדר מדיני, עתידי חייבים להתקיים שתי עקרונות, א. כל האוכלוסיה הפלסטינית, או כמעט כולה היא תימצא תחת ממשל עצמי פלסטיני, לא תחת שליטה ישראלית, ושנית ישראל תשמר בעתיד הנראה לעין את היכולת השליטה על כניסת אמצעי לחימה לתוך השטח הזה, או אמצעי או לוחמים של צד שלישי שיכולים להוות לנו בעיה לא פחות גדולה. אני אומר את הדברים הללו על מנת לחדד מה בעיני חשוב. מה שחשוב כרגע זה הצעד המרכזי שנקטנו. אם נלך בדרך הזאת או נתמיד בה התוצאות בשנה הבאה יהיו טובות יותר מהתוצאות בשנה הזאת, בזה אין לי שום ספק. אני יכול לומר את אותו הדבר בצד הכלכלי, אמרתי שהיינו על סף קריסה אבל אני יכול לומר לא על סמך עדות שלי, על סמך עדות של כל מי שמסתכל באובייקטיביות בפרמטרים כלכליים על המשק הישראלי יאמר שאנחנו נמצאים במצב אחר. החל מחברת פיטץ'' שהעלתה את הדירוג שלנו אתמול לאחר שלוש שנים של אזהרה שלילית דרך חברות דירוג האשראי, חברות מודיז ואס.אנ.פי שדיברו במונחים מאד מאד חיוביים על הרפורמה הכלכלית ועל כיוון הכלכלה, כיוון המדיניות הכלכלית וכך גם לגבי כמובן האולי הגוף החשוב ביותר, קרן המטבע הבינלאומית שטרחה לבדוק את הדברים ובהחלט אמרה לי אגב, אמרו לי גם האחרים שכרגע בעולם ישראל מובילה בהיקף על רפורמות ובמהירות ישומם. אמר לי המדרג של מודיז שהמדינה הקרובה ביותר אלינו, הייתי בטוח שהוא יגיד לי כמו שאמרה לי גברת רייס, קונדוליסה רייס, שהיא חושבת שפולין נמצאת מאחורינו ואנחנו לפניהם. הוא אמר לי לא פולין, אני אחראי גם על פולין במזרח אירופה, הוא אמר דווקא סלובניה היא המדינה הכי קרובה, שני מיליון איש נוהלה על ידי איגודים מקצועיים ועכשיו פשוט משנים את זה, זה מאבק לא פשוט, אבל עושים את זה. ובכן המשק הוא במצב שונה, כשפגשתי את אלן גרינשפן לפני כחצי שנה שאלתי אותו, מה מצבנו? והוא אמר לי, תראה, אני אגיד לך איך אני יודע מה המצב של כל כלכלה ולפני שאני בוחן כאן כל כלכלה אני מסתכל על שני פרמטרים. אם הכיוון שלהם הוא חיובי של אחד מהם הוא לא חיובי המצב קשה. אם הכיוון של שניהם הוא שלילי המצב קטסטרופלי. ואם שניהם מכוונים לכיוון נכון הדברים מסתדרים. טוב, אתם כבר מבינים שישבתי על קצה הכסא עם זיעה קרה על מצחי ואומר המרכיב הראשון הפרמטר הראשון האם הבורסה עולה? הייתי רגוע, עד אז הבורסה עלתה בעשרים וחמישה אחוז והמרכיב השני הוא אמר, האם אגרות החוב של הממשלה ארוכות הטווח יורדות? ונרגעתי, אז זה היה בערך בקפיצה הראשונה שאתם רואים שם, זה היה בחצי הדרך. מאז האגרות הריבית ארוכת הטווח שזה שיקוף, אתה לא מצליח לגייס כסף בחוץ, אתה נותן אגרות חוב ארוכות טווח נניח במדינת ישראל אנחנו נאלצנו לתת פרמיה של קרוב לשניים עשר וחצי........ האתר הרשמי של בנימין נתניהו הליכוד 2006 לדף הבית |דואר אלקטרוני | נאומים, ראיונות,מאמרים | לחיפוש באתר| חדשות הכלכלה| דעות על התוכנית הכלכלית   Web netanyahu.org