רק רווחים יביאו רווחה

רק רווחים יביאו רווחה

שירותי הרווחה קורסים, מצב הבריאות והחינוך בכי רע, ותשלומי ההעברה כבר גדולים יותר מתקציב הביטחון.

הפתרון: פחות מיסוי, יותר הכנסות והקטנת המעורבות הממשלתית במשק.

מאת: אריה פרלמן פוליטיקה עכשיו

מבין מתנגדי התכנית הכלכלית ישנם אנשים הגונים וכאלה שאינם הגונים. ישנם תמימים וישנם רשעים.

הפעם אתמקד במתנגדים ההגונים והתמימים.

אלה טוענים שצריך להיות במדינה צדק חברתי, חלוקה צודקת של העוגה, חברה שיוויונית, והעיקר: מדינת רווחה, מדינה שמעניקה שירותי רווחה לאזרחיה.

אלא שכאן ישנה צרה צרורה - וידועה בכל מקום ובכל זמן בארץ ובעולם: שירותי הרווחה של המדינה מעולם אינם מספקים ואינם משביעי-רצון.

* מישהו מבין הקוראים נזקק פעם לשירותי "שירות התעסוקה"? שלא נדע...

* ואיך הביטוח הלאומי? אדיבים? מסייעים?

* האם אנו מרוצים ממערכת החינוך הממלכתית שלנו - או שמא הס מלהזכיר את הבושה?

* ומה בנוגע למערכת הבריאות? די להתעלל בקוראים...

"מדינת הרווחה", אם כן - איננה מצליחה לממש את ייעודה.

השאלה היא כמובן - מדוע?

האם חסר כסף? האם הפיתרון הוא פשוט להזרים עוד כסף?

ובכן, ועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין הפערים החברתיים בישראל - שלא חשודה חלילה ב"קפיטליזם-יתר" - קבעה שבעשרים השנים האחרונות חל גידול מאסיבי בתשלומי ההעברה - עד שהגיע ליותר מתקציב הביטחון(!) - אך למרות זאת מעגל העוני התרחב ומצב מוכי-הגורל רק הורע.

האם המנהלים לא טובים - להחליף את הצוות?

לא הגיוני. בשירותי הרווחה יושבים הרבה אנשים חרוצים ומלאי כוונות-טובות, לא זאת הבעיה.

הבעיה היא מבנית, יסודית, ועומדת בשורש השיטה - ונובעת מטבע האדם.

כיצד אנו מוציאים כסף?

חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' מילטון פרידמן - הסביר זאת בספרו "החופש לבחור";

ישנן 4 דרכים להוציא כסף:

1) אני מוציא את הכסף שלי על עצמי - כך יש לי אינטרס גם לחסוך בהוצאות - וגם לקבל סחורה טובה;

2) אני מוציא את הכסף שלי על מישהו אחר - כך נותר האינטרס לחסוך בהוצאות - אבל נחלש האינטרס באיכות הסחורה;

3) אני מוציא את הכסף של מישהו אחר (נניח: הוצאות אש"ל) על עצמי - אין אינטרס מיוחד לחסוך בהוצאות - אך ישנו אינטרס באיכות הסחורה.

בשירותי הרווחה - מכל סוג - מוצא הכסף בדרך הרביעית:

אדם (פקיד במשרד) מוציא כסף שהוא איננו שלו - ולא למען עצמו. כך - גם האינטרס לחסוך בכסף הוא חלש - וחלש גם האינטרס לנצל אותו באופן היעיל ביותר.

מצב עניינים זה - שבו סכומי כסף אדירים וכביכול אינסופיים מסתובבים בין האצבעות - יוצר פיתוי עצום, ובעיה מבנית מחריפה והולכת - שמוצאת את ביטויה בשלוש דרכים עיקריות:

מיעוט מפקידי הרווחה והשלטון - נותר ישר, חרוץ ונאמן.

מיעוט מהצד השני - מועל בכספים - פשוטו כמשמעו.

רוב הנותרים - ממשיכים להוציא את כספנו בבזבזנות, כאשר פחות ופחות מגיע ליעד האמיתי.

זאת ועוד: כל אירגון ביורוקרטי מעצם טיבעו - שואף להצדיק את קיומו. כך, למשל, הסוכנות היהודית שהייתה אמורה להתבטל עם הקמת המדינה וייסוד ממשלה יהודית עצמאית - קיימת עד היום, כמועדון-חברים לעסקנות משתלמת, כאשר בשוליים ישנן פרשיות שחיתות. כך, למשל, משרד המושבות הבריטי המשיך לצמוח ולתפוח דווקא במקביל לצימצום ניכר במספר המושבות הבריטיות...

וכשזה מגיע לעניים, מעוטי-יכולת וכן הלאה - המטרה הבלתי-נמנעת של ארגון או מוסד המטפל במסכנים - הוא לשמור על מאגר קבוע של מסכנים - ורצוי מאגר הולך וגדל - על-מנת להצדיק את עצם קיומו, ואם אפשר: להגדיל את התקציב, כדי להגדיל את המשכורות והתקנים.

שהרי אם יצטמצם באופן ניכר מספר המסכנים - כמה פקידים בכירים יותר או פחות - יצטרכו ללכת הביתה...

אם כך - מה עושים? האם קשישים ומובטלים יסתובבו ברחובות?

בכלל לא הכרחי.

במקום להטיל מסים כבדים על הציבור - על-מנת לממן שירותי רווחה ממשלתיים כושלים - יש להפחית את המסים עד כמה שניתן, במקביל להקשחת הענישה על העלמות מס. עקב הורדת המסים - התחושה ש"המדינה גוזלת את הפרנסה" תלך ותיחלש - המוטיבציה להעלים מסים תצטמצם; ההון השחור - שמוערך בעשרות מיליארדים - יתחיל לזרום אל הממשלה, גם בזכות העובדה שהמס הנמוך ייראה הוגן וסביר - וגם עקב הקשחת הענישה על העלמות-מס - כצעד משלים.

כך - יהיה יותר כדאי לעבוד, ובעיקר להקים עסקים קטנים או להרחיב עסקים קיימים - ולהקטין את האבטלה, שהרי בשביל לקיים עסקים צריך עובדים!

כך - יהיה יותר כסף גם לממשלה וגם לאזרחים, והניסיון ההיסטורי מוכיח - שבני אדם אינם חיות ואינם אטומים לצרכי הסביבה: חלק מהכסף יילך לצדקה ולתרומות; אנשים שירוויחו יותר יוכלו להקדיש את זמנם לפעילויות שמביאות להם סיפוק נפשי - ובין השאר: עזרה לנזקקים.

אין אלו דברים בעלמא: בסוף המאה ה-19 בארצות-הברית, כאשר מעורבות הממשלה במשק היתה נמוכה מאוד - חלה פריחה עצומה של מוסדות רווחה וצדקה פרטיים: מבתי-ספר חינם ליתומים ועניים - ועד לחלוקת מזון וביגוד לנזקקים.

במקרה שבכל זאת יהיו אנשים שייפלו בין הכיסאות - ניתן לכונן מערכת של מס הכנסה שלילי.

"מס הכנסה שלילי", נניח בגובה של 50% - מבוסס על עיקרון פשוט: אם השכר החייב במס הוא 4,000 ש"ח למשל, ואדם מרוויח 3,000 ש"ח - הוא יקבל "מס הכנסה שלילי" בגובה של מחצית מהסכום הנותר עד 4,000 ש"ח (500 ש"ח); אם אדם ירוויח 3,900 ש"ח - הוא יקבל 50; ואם ירוויח 3,990 ש"ח - הוא יקבל 5 ש"ח - וכו'.

ההבדל שבין מס הכנסה שלילי לבין מערכת הקצבאות היום הוא כי המערכת הקיימת מביאה לעתים לידי מצב שבו לא כדאי לעבוד - כיוון שהסכום המצטבר של ההנחות, הקצבאות והתמיכות - עולה על הסכום המשוער שיתקבל מיציאה לעבודה...

כמו כן - מס הכנסה שלילי הוא אחיד ושוויוני לכולם - ולא מבוסס על קריטריונים מפלים ומעוררי מחלוקת, כגון מקום מגורים, דת, מס' ילדים, מצב משפחתי וכו'.

סיכומו של דבר - יותר רווחים - יותר רווחה; יותר עסקים - פחות אבטלה. העם היהודי הוא אחד העמים המוכשרים והחרוצים בתולדות האנושות. תנו ליהודים לממש את כישרונותיהם ואת רוח היצירתיות והיוזמה שטבועים בהם - והם יצעידו את מדינת היהודים קדימה.

קישור: www.ezrachim.org.il

15 במאי 2003