סכין בגב אקדמאים מישראל עסוקים באורגיית השמצות מבחילות נגד מדינת ישראל. הגיע הזמן לנקות את האורוות באקדמיה שאול צדקא השורות הללו קוראות לניקוי האורוות האקדמיות בישראל. הן עומדות בניגוד למסקנתו של עמיתי בן- דרור ימיני, שהוקיע ביום ששי קבוצה גדולה של פרופסורים ישראלים שפרסמו במערב כזבים על ארצם, אך המליץ להניח להם לנפשם. מדובר בשורה של התבטאויות שהגיעו לשיאן ב- 24 בספטמבר האחרון, כאשר 167 אקדמאים ישראלים, בהם מרצים ידועים, הוציאו את דיבתה של המדינה רעה ביומון הבריטי הפרו- ערבי הגארדייאן. הם התריעו מפני מזימה ממשלתית לטהר את השטחים מפלסטינים, בחסות המלחמה בעיראק. . הנה הסתיימה לה המלחמה ואף פלסטיני לא גורש מביתו. הנבלה הזאת נעשתה באור יום, בראש חוצות ומעל ראשי הגגות, אולם בעוד בארץ היא לא עוררה עניין רב, באירופה ובצפון אמריקה היא הכתה גלים. היא הציפה אתרי אינטרנט, אומצה על ידי ארגונים מוסלמיים ומשכה אליה 1,242 אקדמאים נוספים מכל רחבי העולם. ישראל תוארה כמדינה המבצעת פשעים נגד האנושות. אף מילה אחת של חמלה לא נאמרה על בתי הקפה, הדיסקוטקים, הפיצריות, האוטובוסים, אולמות השמחה, מועדוני הביליארד והמדרחובים בהם נטבחו בשנתיים האחרונות מאות אזרחים. המהלך הדוחה והבוגדני הזה היה שילוב של רשעות וטיפשות. רשעות, משום שאותם אקדמאים צריכים היו לדעת כי לא היתה יכולה להיות תוכנית כלשהי לגירוש המוני של מיליוני אנשים מן הגדה והרצועה. טיפשות, משום שאותה קבוצה כבר הוכיחה בעבר את עצמה כמי שאוהבת להתמסר לתיאוריות קונספירציה הזויות, כאחד הרוכלים בקסבה של שכם או אחרון הבוזזים במרכז בצרה. ואיני מתייחס דווקא לאותם אקדמאים מעוררי קבס הסבורים כי לישראל כמדינה יהודית אין כלל זכות קיום. גם כאלה יש במחוזות ההשכלה הגבוהה בישראל, גם הם חתומים על העצומה ואת חלקם הזכיר אכן ימיני. אולם אם הוא טען כי יש להתעלות מעל כזביהם ולהשלים עם קיומם בקמפוסים, אני סבור כי הגיעה העת לתת להם באבי אביהם. הנה רשימה מקרית - מאוניברסיטת תל אביב: מרים שלזינגר, לינדה בן צבי, פרדי רוקם, הלל שוקן, חנה וזאב הרצוג, אבה יבלונקה, צבי רזי (שבכלל סבור כי ישראל נעשתה מדינה כמעט נאצית) ואהרון שבתאי. מחיפה: יעקב ותמר כתריאל, מיכה לשם, הנרי רוזנפלד וחנה ספרן. מירושלים: שלום בר, גלית רוקם, חנן חבר הקימרלינגים והצימרמנים למיניהם. הבחילה התוקפת אותי בקריאתה החוזרת ונשנית של העצומה אינה קשורה לביקורת המשתלחת שלהםעל ישראל, אלא להפצת שקריהם. החבורה הזאת מנצלת בציניות את ה"חופש האקדמי" כדי לחבור לאויביה הנקלים ביותר של ישראל בהרעלת האוניברסיטאות המערביות בכזבים ובבדיונות. זהו סוג האנשים הסבור כי אירועי שלושים החודשים האחרונים היו על אחריות ישראל, כי פסגת קמפ- דייוויד כשלה בגלל אהוד ברק וכי בנסותה להגן על אזרחיה מבצעת ישראל פשעי מלחמה. זהו סוג האנשים שחשים בנוח במיטתו של ערפאת, מזדהים עם רודני העולם הערבי, מייחלים אולי עדיין לניצחון עיראקי וסבורים כי הטאליבן אינה אלא תנועת שחרור הומנית. אקדמאים אלה אכן ראויים לקבל את פרס זכויות האדם והאזרח ע"ש קדאפי וסדאם, מושאי חלומותיהם הרטובים. הייתי מציע להם ללמד באוניברסיטת ביר- זית או בקמפוס של אל- נאג'ח, מעוז המתאבדים של הגדה, אולם שם לא מעניקים משכורות שמנות, קביעויות, שבתונים ונסיעות תכופות לכנסים. זהו פרצופם. בצביעותם, הם מחוברים לעטיני המדינה המעניקה את שכרם, אך בה בעת ינצלו כל הזדמנות כדי לתקוע סכין בגבה. לכן הגיעה שעתו של הרוב הדומם לבוא איתם חשבון. אותו רוב לא יוכל יותר לעמוד מנגד ולצפות מן הצד באורגיית ההכפשה הזאת שהפכה את ישראל למצורעת של העולם. גם מוסדות האוניברסיטה צריכים לשקול מחדש את העסקתם. הסטודנטים חייבים להדיר רגליהם משיעוריהם. האמת הנלחשת לעיתים בחדרי חדרים צריכה להיאמר בקול רמה גבוהה. בחוצפתם הרבה יש בקרבם מי שממשיך לטעון שמתחת לאפנו, מבלי שנרגיש בכך, מתבצע טיהור אתני. שימשיכו להעליל כרצונם. רק שלא ינצלו את החופש האקדמי ואת כיסו של משלם המסים הישראלי, כדי להטיל בו רפש חסר בסיס. יש לגלגל את הכדור לפתחה של המועצה להשכלה גבוהה ולדרוש משרת החינוך להרים את הכפפה. |
|