נאום בועידת הליכוד 8.06.03 בנימין נתניהו ברגע זה עלינו לעשות דבר אחד: להתאחד סביב מה שמלכד אותנו ולא להתפלג סביב מה שמפריד בינינו. כי מה שמלכד אותנו מלכד חלקים רבים בעם. כולנו דורשים את מיגור הטרור, ירושלים מאוחדת, אי חזרה לקוי 67, ושמירה על מירב שטחי המולדת ששוחררו במלחמת ששת הימים. כולנו עומדים על שמירה על אזורי הבטחון וההתיישבויות, הפסקת ההסתה,וביטול התביעה הפלשתינית לזכות השיבה. ראש הממשלה הבהיר שהוא יעמוד על תנאים אלה, וכולנו מחזקים אותו בעמידה זו. אנו מסכימים שעלינו להעמיד את הפלשתינאים בכמה מבחני יסוד, כדי לברר אם יש לנו בכלל פרטנר לשלום. אבל אם יהיה לנו פרטנר כזה, לאיזה הסכם נוכל להגיע עמו? כאן לכאורה אנו מגיעים ללב אי ההסכמה ביננו בגלל עניין המדינה הפלש'. ויש אי – הסכמה. אבל לפני שאגע בעניין זה, אני רוצה לבחון הנחת יסוד אחת שחוזרים עליה אצלנו ללא הרף, ושהיא כביכול מרחיבה את גודל הפער בתוכנו. אומרים לנו שיש לנו רק שתי אפשרויות: * או שנמשיך לשלוט במיליוני פלשתינאים, * או שנאפשר להם לקבל ריבונות מלאה על שטחי יש"ע. בעיני שתי האפשרויות פסולות. לגבי האפשרות הראשונה, איש מאיתנו אינו רוצה לשלוט באוכלוסיה פלשתינית. הסיבה שאנו נמצאים היום במרכזי האוכלוסיה שלהם היא אך ורק בגלל הטרור שהם יזמו נגדנו. לגבי האפשרות השנייה-- ריבונות פלשתינאית מלאה על כל שטחי יש"ע-- זוהי שגיאה כפולה ומכופלת: א. ראשית, רוב שטחי יהודה ושומרון הם ריקים ושוממים. האוכלוסיה הפלש' והיהודית גם יחד תופסות רק כשליש מן השטח. אבל השטח הזה הוא עשיר במשמעות היסטורית עבורנו, והוא בעל חשיבות בטחונית עצומה להגנת המדינה. ב. ואכן, שליטה פלש' מלאה בשטחי יהודה ושומרון תפתה אותם לחזור ולהשתמש בשטחים אלה כבסיס להתקפה מחודשת על ישראל המצומקת. הטרור שייצא מבסיס משופר זה, שיהיה מוגן ע"י האו"ם - כל פעם שניכנס לשם יאשימו אותנו בפלישה למדינה זרה ויאיימו עלינו בסנקציות - יהיה הרבה יותר גרוע מן הטרור שידענו עד עתה. לכן שתי האפשרויות- שלטון ישראלי על האוכלוסיה הפלשתינית או ריבונות פלש' מלאה ביש"ע- שתיהן פסולות. ידידי, קיימת אפשרות שלישית, שמציעה פתרון מציאותי ואחראי, ושמאפשרת לנו לגשר במידה רבה על הפערים ביננו. העקרון המנחה פתרון זה הוא שלפלשתינאים יהיו כל היכולות לשלוט בעצמם, אבל שום יכולות לאיים על בטחוננו וקיומנו. זהו הפתרון הריאלי היחיד. לא שליטה שלנו על הפלשתינים ולא ריבונות פלשתינאית מלאה – אלא ממשל עצמי מלא לפלשתינים, וסמכויות ביטחוניות ריבוניות בידי ישראל. למשל, - לפלשתינים יהיו כוחות שיטור ואכיפה פנימית, אבל לא יהיה להם צבא. - יהיו להם יחסים עם מדינות זרות, אבל לא בריתות צבאיות. - הם יוכלו לייבא סחורות, אבל לא נשק ואמצעי לחימה. כלומר, השליטה על המעברים- הקרקעיים, האוויריים והימיים-תישאר בידי ישראל. ראש הממשלה עמד על נקודות אלה בנאום שנשא בהרצליה, וטוב שעשה כך. ובכן, גם אלה ביננו שמדברים על מדינה פלש' מתכוונים למעשה לישות פלש' מוגבלת, שבה סמכויות ריבוניות מרכזיות נשארות בידי ישראל. עמדה זאת מקובלת על כמעט כל חברי תנועתנו, ורוב מכריע בעמנו. אבל תשאלו, האם הסדר כזה יתקבל בעולם? אני רוצה לספר לכם סיפור. אתם בוודאי זוכרים שכיהנתי כשר חוץ במשך כמה חודשים. באותה תקופה נפגשתי עם בכיר במשרד החוץ ההודי שאמר לי את הדברים הבאים: "אם יש דבר אחד שמסכן את שלום העולם היום זה הרעיון של ריבונות בלתי מוגבלת, בכל מקום ובכל תנאי". הוא אמר שלדעתו, באזורים בעייתיים צריך שלאוכלוסיה יהיה ממשל עצמי מלא, אבל לא סמכויות בטחוניות. "אחרת" הוא אמר, "קיימת סכנה שכל קבוצה לאומית תתחמש בצבא משלה, ותפתח אירגוני טרור משלה". אני מבטיח לכם שהוא לא התכוון דווקא לפלשתינים, אלא לחבל ארץ מסוים בהודו- אבל הוא צדק לגבי העקרון הכללי. וההבנה הזאת הולכת ומתפשטת בעולם אחרי ה-11 בספטמבר. כלומר, אנשים מבינים שבמאה ה-21 נצטרך להגדיר מחדש את יישום מושג הריבונות באזורים בעייתיים. היציבות באזורנו, היציבות בעולם כולו, תושג רק אם נשתחרר מן הקיבעון המחשבתי... ...כאילו הברירה שלנו היא או לקיים שלטון על אחרים או לתת להם ריבונות בלתי מוגבלת, עם כל הסכנות המשתמעות מכך. כי יש פתרון אחר. אני בטוח שעם ההבנה הזו המתפשטת בעולם, נוכל להסביר לאמריקנים את עמדתנו. ואני בטוח שהם גם יקבלו אותה. האם הנשיא בוש והעם האמריקני רוצים כאן מדינה פלשתינאית חמושה? עם צבא משלה? עם יכולת חופשית לשגר מתאבדים? ברור שלא. אך אם נוותר על כל הסייגים שאנחנו מעלים כאן היום, נקבל בדיוק את מה שאנחנו והאמר' לא רוצים: מדינת טרור חמושה, רודנית ופנאטית בלב המזרח התיכון! ומדינה כזאת תסכן לא רק אותנו, אלא גם את ארה"ב והעולם החופשי כולו. זה יהיה בית ספר למתאבדים מכל העולם . תהיה שם פקולטה לחמאס, פקולטה לאל- קעידה, ופקולטה לחיזבבאלה. רק לאחרונה מיגרה ארה"ב שני משטרי טרור, באפגניסטן ובעירק. אני בטוח שהיא אינה רוצה להקים מבצר חדש של טרור בלב המזרח התיכון. ולכן ברור לי שנוכל להסביר לעם האמריקני ולמנהיגיו שאסור ללכת בדרך שתוביל לתוצאה כזו, ושיש דרך אחרת להשגת יציבות ובטחון. לכן, עלינו להתאחד היום כדי לבלום סכנה זו. עלינו לצאת למיתקפת הסברה על הצורך לשמר בידינו את הסמכויות הריבוניות הדרושות להבטחת קיומנו. עלינו לעמוד על העקרונות שלנו בתוקף, לא כדי לעצור תהליך מדיני-- אלא להיפך, כדי ליצור אותו : תהליך מדיני אמיתי, שיבטיח שנגיע לסיום חיובי , וסוף סוף לשלום. |
|